בשנה וחצי האחרונות מאז פרוץ מגפת ה'קורונה' ('כתר' בלעז) לראשונה, בעולם כולו, מתמודדים עם האתגרים שהיא מזמנת ועוקבים אחר העליות והמורדות בהתפשטות המגפה ובמידת ההצלחה של ההתמודדות.
כיהודים המאמינים בהשגחה פרטית, ברור לנו שהעולם רק הולך ומתקדם לגאולה השלמה, וכל האירועים האלה מובילים לגילוי עצמות ה', אשר הוא היחיד המנהיג את עולמנו, בכל פרט ובכל רגע.
כידוע, בכל דבר טמון לימוד חשוב בעבודת ה'. העובדה שהנושא המדובר בעולם ומעסיק את כלל האנושות, מכונה 'כתר' - טמונים בה מסר ולימוד לגבי הצורך שלנו 'לגעת' גם במקום זה.
מלבד הקשר הכללי למאורעות התקופה, הדברים מודגשים יותר בחודש אלול, שהוא הזמן שבו י"ג מידות הרחמים שבכתר מאירות בעולם, כפי שמסביר אדמו"ר הזקן במאמרו הידוע במשל 'המלך בשדה'.
הכתר מסמל את הכוח הלא מוגבל. וכפי שהכתר כפשוטו מונח על הראש ומעל המוח, כך דרגת ה'כתר' בנפש האדם מסמלת את הכוח העל־מודע.
כוחות השכל והרגש הם הכוחות המוּדעים שלנו, ולכן באופן טבעי אנו חשים שייכות פנימית אליהם, לעומתם דרגת ה'כתר' מתאפיינת בהיעדר גבולות ומשום כך אין ציפייה שתתעורר שייכות פנימית (השגה והזדהות שלמה), אלא שייכות נעלמת בלבד. ובלשון המובאת בחסידות – "מטי ולא מטי" – לנגוע ולא לנגוע.
דרגה זו נעלית, וככלל אין דרך להגיע אליה בכוחותינו המוגבלים, אבל בחודש אלול דרגה זו מאירה בעולם, והארתה נוסכת בנו כוחות ומאפשרת לנו להתחבר לשורש ולתקן את כל הפגמים.
זהו הסוד של ה'תשובה' – לשוב אל השורש האמיתי, המקום שבו מאירות י"ג מידות הרחמים שעל ידם מתמלאים כל החסרונות, ועל ידם ניתן לעורר אהבה ששורשה בפנימיות הלב, שאינה מוגבלת במגבלות השכל.
הנגיעה בכתר מתחילה בהכרה שבחיינו קורים דברים שהם למעלה מיכולת השכל וההבנה האנושיים. דברים לא מובנים אלו נקראים בלשון החסידות 'גורל'.
מהו גורל? ביום כיפור היה הכוהן מטיל גורל בין שני שעירים: איזה מהם יוקרב לה' ואיזה ישתלח לעזאזל. האם נוכל להסביר באמצעות השכל למה כל אחד נבחר לשליחות שנבחר? לא. זה הגורל.
כך גם, להבדיל, בעבודת ה' של היהודי: יהודי אחד – שורש נשמתו ממידת החסד, ושורש נשמת חברו – ממידת הגבורה. לכל נשמה שורש המיוחד לה, ולפי שורש הנשמה ייקבעו עבודתו ושליחותו של האדם בעולם. זו קביעה אלוקית שלמעלה מהבנתנו.
כפי שחלוקת הארץ לשבטים הייתה ב'גורל', כל יהודי יחיד מקבל את החלק האישי שלו בעבודה ובהתמודדות בעולם על ידי 'גורל'.
כיצד נוגעים במקום הזה של ה'גורל', של העל־מודע?
בחסידות מובא שדווקא על ידי 'חב"ד' מגלים את הכתר בפנימיות, והחוכמה והבינה, הן שממשיכות את הכוח המקיף של הכתר. לכאורה שתיהן כוחות מוגבלים, וכיצד אפשר שכוח מוגבל יגלה כוח שאיננו מוגבל?! אלא שיש לדעת שאומנם הצד הגלוי של החוכמה והבינה מוגבל, אבל מלבדו יש להן צד פנימי, שאיננו מוגבל.
בגילוי הגדול של תורת החסידות שהנחילו לנו רבותינו־נשיאינו, טמונה העצמיות ממש, בבחינת "פנימיות אבא (החוכמה) – פנימיות עתיק"; והתפקיד העיקרי של היהודי להשתמש בכוחות הפנימיים, ודרכם לגלות את הכוחות המקיפים והעצמיים שבו – היינו: להביא למצב שהמקיף יחדור לפנימיות.
ביתר פירט, עניין זה קשור במיוחד לח"י באלול – יום ההולדת של שני המאורות הגדולים הבעל שם טוב והאדמו"ר הזקן, אשר כפתגם רבותינו נשיאינו, הוא היום המכניס חיות בעבודת ה' של חודש אלול.
הבעל שם טוב, מייסד החסידות הכללית, מסמל את דרגת הכתר שמרוממת מהעולם. הנהגתו של הבעש"ט התאפיינה בניסים גלויים ובמופתים מפליאים. המגיד ממעזריטש, תלמידו וממשיך דרכו, המשיך גם הוא את גילוי ה'מקיף', אם כי גילוי זה היה קרוב יותר אל ה'פנימי' (כידוע שהבעש"ט נקרא 'מקיף הרחוק', והמגיד 'מקיף הקרוב', והם כנגד שתי הדרגות של הכתר – הפנימיות והחיצוניות)
אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, מגלה את הכתר בפנימיות, בתוך כוחות השכל – בחוכמה בינה ודעת.
'להיות חסיד של הבעל שם טוב' פירושו לעשות דברים באופן 'מקיף' – לעסוק בעבודת ה' מתוך תמימות, שמחה ואמונה פשוטה כחביבות הגדולה שהראה הבעש"ט לעבודה זו. ואולם כדי שה'כתר' יתגלה בפנימיות, יש צורך בכוח של אדמו"ר הזקן וגילוי חסידות חב"ד.
הרבי הריי"ץ מספר בשיחותיו באריכות על הקשר המיוחד בין הבעש"ט לאדמו"ר הזקן:
ביום שבו נולד רבנו הזקן, אחרי התפילה, הזמין הבעל שם טוב את תלמידיו לסעודת מצווה והיה בשמחה בלתי רגילה, ואמר להם: "ביום הרביעי שבו נתלו המאורות, הינה ביום רביעי של השבוע שבו קוראים הפטרת "קומי אורי", ירדה נשמה חדשה שתאיר את העולם בתורת הנגלה ותורת החסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".
את הנשמה החדשה הזאת גידלו מבלי שתדע דבר על העתיד הצפון לה. מסופר שבהגיע אדמו"ר הזקן לגיל שלוש, גזז הבעש"ט את שערות ראשו והותיר לו פאות בלבד. וכיוון שציווה את הוריו שלא לספר לילד מאומה עליו, כששאל: "מי זה?" השיבו: "סבא".
על אדמו"ר הזקן, היה לפעול הכול "בכוח עצמו", כמסופר בארוכה על התלבטות אם ללכת ללמוד בווילנא או במעזריטש, וכדומה.
לא לחינם נולדו הבעש"ט ואדמו"ר הזקן באותו יום. זה מלמדנו ששניהם עניין אחד להם, ותורת אדמו"ר הזקן "היא־היא תורת הבעש"ט", אדמו"ר הזקן – על ידי המשכת העצמיות ממש בתורת חסידות חב"ד – ממשיך ומגלה בפנימיות את האור המקיף של הכתר – שהמשיך הבעש"ט – בפנימיות.
