בעניין זה ישנם כמה וכמה פנים, וראשית כל יש לצטט ממאמר שמובא בהוספות לספר דרך מצותיך שממנו משמע בבירור שיש משמעות (ואפילו גדולה) למקום שבו נותנים לך את הכסף, לגבי השליחות האמיתית שאותה רוצה הקב"ה מכל יהודי. וכך כותב שם:
"בשם הה"ק ר' מענדיל בארער נ"ע. שהי' נוהג א"ע שלא הי' אומר ד"ת כ"א במקום שנותנים לו נדבה, וסמך הדבר ע"פ שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, פי' תורה ומצות נק' בנים, ובחי' אם הוא בחי' הסיבה ע"י מה שהתומ"צ באים ונמשכים".
היינו שישנה סיבה שמובילה אותך למקום שבו אתה צריך לקיים את התורה והמצוות. ומבאר שם, שמלפנים, היו יודעים מהו המקום שבו היהודי צריך להיות, כי בחי' ה"אם" הייתה בגילוי, ואילו כעת זהו שונה, ובלשונו שם:
"ובזמן שבהמ"ק הי' קיים היתה הסיבה מלמעלה כמו בנביאים שה' ית' ציוה אותם מלמעלה כמו הלוך וקראת כו' וכיוצא, מפני שבחי' אם העליונה לא היתה בבחי' גלות וממנה הוא שנמשך להיות בחי' בנים", שאז היה ברור ליהודי איפה הוא צריך להיות, ומהי השליחות, כי היתה "סיבה" רוחנית שהובילה את היהודי למקום שדרשו ממנו,
"אבל משחרב בהמ"ק ואזי סוכת דוד הנופלת מטה מטה ונתלבשה בגשמיות, לכן גם הסיבה לתורה ומצות הוא בבחי' סיבות גשמיי' שהמוכיח והדורש צריך לפרנסה ומוכרח להיות מקבל מההמון ועי"ז צריך להיות מוכיח ודורש להם, והיינו מפני שבחי' אם שהיא הסיבה להבנים ירדה מטה מטה וד"ל". כלומר, שמזמן שחרב המקדש והרוחניות מוסתרת, אזי ה"סיבה" שתוביל אותך אל המקום שבו אתה צריך להיות, היא כבר אינה סיבה רוחנית, אלא סיבה גשמית.
ובזה מבאר את הנהגתו של אותו הדרשן, שלא אמר תורה אלא במקום שנתנו לו נדבה, כי הדרשן מוכרח לפרנסה, ומוכרח הוא לקבל מהמון העם, ובמקום שנותנים לו אזי זו ההוכחה שזהו אכן המקום.
אך בסוף המאמר מוסיף, שאין לשים את אותה הסיבה הגשמית כעיקר ח"ו, כי העיקר היא השליחות בתורה ובמצוות, ובלשונו:
"ומ"מ כתיב שלח תשלח את האם כו' שלא יעשה עיקר ח"ו מן הסיבה שהוא לקיחת הממון וצ"ל שלח תשלח כו', כי באמת אין זה תכלית הכוונה רק שהכוונה שעי"ז יכול להיות אח"כ ואת הבנים תקח לך שהוא בחי' התורה ומצות שיוכיח וילמד להעם וד"ל"
ומאריך לבאר שם באריכות את פרטי עניינה של ה"סיבה" ומשמעותה, בתוספת ביאורים ועומקים. וראה שם באריכות לפי ערך.
את המאמר הזה מצטט הרבי בכמה מכתבים, שאכן מתוך זה משמע שישנה משמעות רוחנית למקום שבו נותנים כסף לאדם, שאכן יש בזה סימן מלמעלה שזהו המקום שבו הוא צריך לעבוד ולפעול.
אך מצד שני, כמו שמובא באותו המאמר, שצריכים לא לשים את הסיבה לעיקר. וכמו שנפגשים בזה בפעמים רבות, שישנם בעיות בתשלומים או ב"סיבות הגשמיות", שצריכים להתמסר לעבודה למרות הכל.
ובעניין זה ישנם אין ספור מכתבים של הרבי, לעובדים במוסדות קודש (ובפרט במוסדות חב"ד), שאין הם צריכים להתלונן על כך שהמשכורת לא מספיקה וכד', כי צריכים הם להודות לאותו המוסד שנותן להם את האפשרות לעבוד בו, ולהיות צינור של הקב"ה.
כמובן שבכל דבר צריכים לשים בו את הגבול הנכון, ולראות שלא מגיעים למקומות לא רצויים בצורה קיצונית, אך התנועה בנפש צריכה להיות, שצריכים להתמסר ולמסור את הנפש.
וכפי שכותב הרבי במכתבו מ"י"ד תמוז, תשי"ד"
במענה על מכתבו מכ"ז סיון. הנה נפלאתי לתוכנו של מכתבו הארוך לפ"ע ובכל עמוד ועמוד שקראתי הלאה גדלה תמיהתי יותר ויותר, כי בודאי מאמין הוא בהשי"ת ובמילא יודע שהתורה והמצות הם הצנורות והכלים לקבלת ברכת השי"ת בהמצטרך לאדם ולב"ב שיחיו וכשהצליחו בורא עולם והעמידו על חלק היפה שגם פרנסתו בגשמיות תומשך לו ע"י עסק בחינוך על טהרת הקדש היינו בקירוב לבם של בני ובנות ישראל שצריך הוא להודות על זה בכל יום ויום, הנה תמורת וחילוף זה מביט על כל הענין כאילו עושה בזה טובה... וכאילו זהו ענינם הפרטי או שהתלמידים והתלמידות הם בניהם ועל אחריותם ובמילא מהיכי תיתי אם יספיקו לו המשכורת בעתו ובזמנו (ואינו רוצה לדעת מאין וממה - כי מה זה נ"מ לו), אזי בחסדו הגדול יענה לבקשתם וילמוד עם התלמידים.
..ולולא שהי' נצרכים לפרנסה הרי בכלל אי ברור מי צריך לשלם למי אם הוא להנהלת... בעד האפשריות שנותנים לו להשתתף במוסד הנקרא ע"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.. או... צריכה לשלם לו, אלא שכנראה באם לא הי' נצרך לפרנסה ספק אם הי' עוסק בענין זה, הרי מסבב הסיבות סבב שהוא יתן זמנו ומרצו והם יהיו הממוצעים בין הקב"ה הזן ומפרנס את הכל ובינו ובין ב"ב.."
ובמכתב נוסף מ"י"ט מנ"א, ה'תשי"ד" בעניין מוסד שהיו בעיות עם חובות ותשלומים למורים -
"וברצוני בזה רק להדגיש הנקודה... שבטוח אני שסו"ס יסולקו כל החובות, ואף שמבין אני שקשה לחכות, אבל כמו שכתבתי גם אז הנני כופל: ישראל שהם מאמינים בני מאמינים בהוי' ובמשה עבדו ובאתפשטותא דמשה שבכל דרא, שבדורנו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר שמוסדות... שלו הם, הרי משכורת העבודה אינה רק ההמחאה... שגם זה ישולם סוף כל סוף, אלא גם בני חיי ומזוני רויחי, היינו שתשרה הברכה בהמזונות, שזה עולה כמה פעמים ככה על שוויון של ההמחאה. והאריכות בודאי אך למותר..."
ויהי רצון שיהיה רוב שפע לכל בני ישראל בגשמיות וברוחניות, עד לשפע דלעתיד לבוא תיכף ומייד ממש.
