פרוזבול -עניינו וזמנו

נכון מאוד. בשנת השמיטה (ועוד קודם לה) יש לעשות פרוזבול כתקנת הלל הזקן ע"מ שיוכלו לתבוע חזרה את החובות ולא יעברו על איסור תורה, וכפי שנבאר להלן.
התורה אומרת (דברים ט"ו, א'-ב'): "מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'".
כלומר, שבהגיע שנת השמיטה יש להשמיט (לעזוב) את החובות כחלק מדיני השמיטה, והתורה אף מזהירה שלא להימנע מלהלוות אחד לרעהו מחמת השמיטה, ומבטיחה שה' יברך את מי שאינו נמנע מלהלוות על אף השמיטה.
הלל הזקן – נשיא הסנהדרין- שחי לקראת סוף ימי הבית השני ראה כיצד העשירים נמנעים מלהלוות לאחיהם העניים – מחמת השמטת הכספים בשנת השמיטה, ובכך עוברים על איסור תורה.
לכן עמד ותיקן תקנה שתועיל לכולם ונקראה בשם "פרוזבול", וכפי שהגמרא מסבירה את פירושה של מילה זו (גיטין ל"ו ע"ב):
"ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול . . . מאי פרוסבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי. בולי אלו עשירים, דכתיב "ושברתי את גאון עוזכם" ותני רב יוסף: אלו בולאות שביהודה. בוטי אלו העניים, דכתיב "העבט תעביטנו" אמר ליה רבא ללעוזא מאי פרוסבול א"ל פורסא דמילתא".
וביאר רש"י: בולי ובוטי - עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם. בולאות- עשירים. ללעוזא - שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז פורסא תקנה:
כלומר, שפרוזבול זוהי תקנה המאפשרת המשך הלוואות בין עשירים לעניים מתוך מטרה שאנשים לא יעברו על איסור תורה (של הימנעות מהלואה עקב שנת השמיטה).
הרעיון שעומד בבסיס ההיתר הוא ע"פ דברי המשנה במסכת שביעית (פ"י מ"ב): "המוסר שטרותיו לבית דין אינם משמטים" – כלומר, שמי שמוסר את חובותיו לבי"ד ע"מ שהם יגבו עבורו את החוב – גם בהגיע שנת השמיטה אין חובות אלו נשמטים או מתבטלים.
כפי שפירשו רבותינו בסִפְרֵי (פרשת ראה), "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ - תַּשְׁמֵט יָדֶךָ". היינו, דוקא חובות של "אחיך" השביעית משמטת ולא חובות של בי"ד.
וזה הרעיון של פרוזבול, למסור את החובות שיש לו לבי"ד וכך לא יתבטלו גם בחלוף השמיטה.
הפוסקים דנים בזה רבות, מתי וכיצד תקפה תקנה זו (רובם סבורים שזה רק בימינו כאשר דין שמיטת כספים הוא מדרבנן ולא מדאורייתא, וכן שיש למסור לבי"ד מיוחד הבקי במשמעות פרוזבול ועוד). ולא ניכנס לעומק הדברים (אם תרצה תוכל לעיין במקורות שהובאו למטה), רק נתמקד בפן הפרקטי שלהם כדלקמן.
במספר הזדמנויות ביקש הרבי לעורר אודות עשיית פרוזבול בערב שביעית (כלומר עוד בשנה השישית), כדעתו של אדה"ז בשו"ע כפי שרואים בפירוט במכתב הבא (הובא בלקוטי שיחות ח"ז עמ' 355):
"השנה הבעל"ט היא שנת השמיטה (כדעת הגאונים וכמנהג ארץ ישראל וכפסק רבנו הזקן), ומצוה לפרסם את פסק דינו של רבנו הזקן, שזמן עשיית הפרוזבול לכתחילה הוא בסוף השנה השישית, לפני ר"ה של שביעית.
ובסוף השנה השישית, מובן שהזמן המתאים ביותר לעריכת הפרוזבול הוא בערב ר"ה...ומשום כך הרי בער"ה עצמו, היו צריכים לערוך את הפרוזבול בסוף היום, עבור ההלוואות שילוה (באם יזדמן לו) ביום ערב ר"ה עצמו.
אעפ"כ, היות ועלול לקרות שישכח מכך, הרי הטוב ביותר, שיערוך את הפרוזבול מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי ג' אנשים כשרים המהווים בי"ד, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם את כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"".
בשיחה אחרת הוסיף הרבי (לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 316), שאף מי שבטוח שאין לו חובות, אעפ"כ מצד חביבות הענין של תקנת חכמים ובפרט חביבות ההליכה בדרכי אדה"ז, כדאי שיהיה לכל אחד חוב כלשהו שבכך יוכל לקיים את תקנת הפרוזבול בערב ר"ה של שביעית – כדעתו של אדה"ז.
במענה לשאלה מה דינן של ההלוואות שנעשו בתוך שנת השמיטה (שהרי את הפרוזבול עושים מערב שביעית), אמר הרבי (לקוטי שיחות חי"ב עמ' 256) שיעשו גם בתוך השנה השביעית (שמועיל לחלק מהדיעות).
לסיכום: תקנת הפרוזבול נוצרה בכדי שלא תיפסק מצות גמ"ח מעם ישראל (שהעשירים לא ילוו לאחיהם העניים), הרעיון הוא למסור את החובות לבי"ד ובכך אינם מתבטלים בשמיטה, זמן עשיית הפרוזבול הוא כדעת אדה"ז בערב שביעית – והרבי מורה לעשות זאת בער"ה מיד לאחר התרת נדרים, וכן מנהג חב"ד כיום.
אופן קיום התקנה: אומר בפני שלושה יהודים כשרים, ""הריני מוסר לכם את כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה".