אני בגיל שידוכים, ויש לי מין איזה פחד כזה להתחתן, בגלל זה שאני לא יודע מה יהיה אחרי. אני לא יכול לדעת כמובן את כל העתידות, כמה שאני יברר ויבדוק, ויש לי מין איזה פחד להיכנס לזה. ובכלל, לפעמים צפות לי השאלות – למה אני צריך את כל זה? במיוחד, שאני שומע מחברים טובים שלי שהתחתנו שקשה להם בזה וקשה להם בזה.. טוב לי איך שאני ולמה להיכנס לכל זה?
בשאלתך הינך נוגע בכמה וכמה פרטים, וננסה בע"ה לענות על כולם, אחד אחרי השני.
ראשית כל, הינך מציג שיש לך מין איזה פחד להתחתן, ולאחרי זה אתה ניכנס לשאלה – למה בכלל להיכנס לכל זה. ובכן, כדי שנוכל לענות בע"ה על הפחד, צריכים אנו לענות על השאלה – למה בכלל להתחתן.
באמת, אכן ולפעמים יכולה לעלות מחשבה - למה בכלל להתחתן? לפעמים נראה שמוטב להיות לבד: קל יותר, נוח יותר, וגם האחריות פחותה.
בקשר זוגי, לעומת זאת, צריך לדעת לוותר, להתחשב בבן הזוג, לקבל אחריות נוספת בחיים, עול. בשביל מה כל זה? מדוע לא להישאר לבד?
אך פסוקי התורה המתארים את הקשר הזוגי הראשון בעולם - בין אדם לחווה - מתחילים בקביעת הנחת יסוד: "וַיֹּאמֶר ה' אלקים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ".
התורה מגדירה בצורה ברורה וחד-משמעית שהמצב "היות האדם לבדו" הוא "לא טוב". צריך להתחתן ולא להישאר לבד. למרות קבלת האחריות, המחויבות וה'עול', היחד והקשר זוגי הם-הם הטוב והאושר האמיתי.
ובמיוחד, שבאמת, בקשר הזוגי ישנן משמעויות עמוקות ופנימיות, שאין כאן המקום להיכנס אליהם, אבל צריכים לדעת שאכן זה הטוב והאושר האמיתי שיכול להיות לאדם.
בחסידות מובא, שהאיש והאישה, הם שני חצאי נשמה. ויש להם שליחות משותפות בעולם. חצי אחד, לא יכול להסתדר ולפעול את שליחותו בעולם בלי החצי השני שלו.
אכן, כשנמצאים בשלב של חיפוש הקשר, הבדיקה מתמקדת בדרך כלל ברובד החיצוני: האם אנו מתאימים זה לזה? האם יש לנו רצונות משותפים? האם אנו מרגישים קשר וקרבה? אבל לאחר מכן, צריך אט-אט להיחשף רובד עמוק ופנימי יותר, שבו מתברר שהחיבור בינינו נובע משורש נעלם, נסתר, שנמצא מעבר לכל חשבונות כדאיות או אינטרסים. אנו אמורים להרגיש שמצאנו את החלק השני של עצמנו. ולשם בעצם מכוונים הדברים.
בעומק הדברים, זה לא רק אני שבחרתי בה והיא שבחרה בי, אלא מסובב הסיבות הפגיש בינינו וחיבר את שני חלקי הנשמה תחת החופה כדת משה וישראל.
ומתוך ידיעה זו, נוכל להגיע לנושא של הפחד (דרך אגב, מומלץ מאוד ללמוד בעיון את הסוגיא של ביטחון בקב"ה, שהיא גורמת ליהודי לחיות בצורה אחרת לגמרי – ישנם שיעורים ומאמרים רבים באתר העוסקים בנושא זה. וידועה הוראת הרבי לכמה וכמה, בכל מיני נושאים, ללמוד את שער הביטחון בחובת הלבבות [בחנות שבאתרנו ישנה סידרה מיוחדת על שער זה]).
צריכים להיות באמונה שלימה בכך שבורא העולם הוא מסובב הסיבות, והוא רוצה שבאמת יהיה טוב עבורי, ובמילא הוא ידאג לנשמתי.
הבורא הוא טוב, וכל מה שהוא עושה הוא טוב, ובמילא צריכים להאמין ולבטוח בו באמת, ולדעת שהוא זה שמנהל את העולם.
שעובדים לפי מידת הביטחון, אנו בטוחים ויודעים שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, והוא המציאות היחידה בעולם. הוא זה שיכול להועיל לי או ח"ו אחרת, ולא שום אדם אחר בעולם.
בחסידות מוסבר, שעצם המחשבה על הטוב, היא זו שמביאה את הטוב בפועל. וכפתגם הידוע של האדמו"ר הצמח צדק – "תחשוב טוב, יהיה טוב". כאשר חושבים שיהיה טוב, זה מביא שבפועל ממש כך יהיה.
במכתבים של הרבי מוזכר כמה פעמים, שאכן אי אפשר לדעת את כל הפרטים ופרטי פרטים במהלך הפגישות, אבל שרואים שבכללות הרצונות והשאיפות הם דומים ותואמים, אזי צריך לבטוח בקב"ה שהוא מסדר את הדברים שיהיו בצורה הכי טובה.
בנוגע למה שכתבת בשאלתך, שישנם הרבה אנשים שמתלוננים על חתונתם אחרי החתונה, מצאנו בזה מכתב מאוד מעניין של הרבי, שמתייחס בדיוק לנקודה זו, וזה לשונו של הרבי:
"מה ששומע מכמה אנשים שמדברים שכשמתחתנים קמות כמה פּראָבלעמען (-בעיות), קישוים וכו' — הוא לא מפני שמקרים כאלו הם גדול, כי אדרבא הם מיעוטא דמיעוטא (שאפילו לר' מאיר אין חוששין לזה) — אלא שכל אלה שאין אצלם פּראָבלעמען וכו', אין מדברים כלל על דרך זה, כי זהו נחשב למצב נורמאַלי. שלהתחתן טוב הוא (וגם מוכרח) — מפורש בכתוב (בראשית ב, יח).
ורואים גם במוחש, מזה — שלועגים לאלו שלא נישאו (בחור זקן, בחורה זקנה). כשיתבונן בעבר שלו — יראה איך שניצול מכמה צרות, וכמעט באופן למעלה מדרך הטבע. ואדרבא התבוננות זו, באם תהי' אמתית — תחזק בטחונו.
בהיפך מכתבו — עד עתה לא השתדל בנוגע לשידוכים, כי אם רק להראות (גם לעצמו) שיכול לעשות רושם טוב כו'. אבל כשהי' מתקרב להבפועל ולהחלטה — הי' משתמט (בכדי להשאר חפשי, בלי אחריות)".
ודברי הרבי מדברים בעד עצמם.
ויהי רצון, שנתגבר על כל הפחדים וההפרעות, ונפעל להביא לשלימותנו העצמית, ומתוך כך לשלימות של העולם כולו.
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.
ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.
ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:
ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.
ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):
[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].
ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.
וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:
ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.
וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:
[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].
אתר האינטרנט “דעת – יהדות באור החסידות והקבלה” מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.