מיד שניגשים לדבר על הנושא של ה"ביטחון" – צריכים לראות את המקורות שבהם מבוארים הדברים כמו שצריך, והמקור העיקרי לזה הוא (כפי שמפנה הרבי יהודים בכמה וכמה אגרות) לשער הביטחון בחובת הלבבות.
שם פרש המחבר (רבינו בחיי) משנה שלימה וערוכה על כל נושא הביטחון. מתחילתו ועד סופו. וכשרוצים לבחון באיזו תנועה או עניין – האם זה מתאים ליהודי בוטח או שאין זה מאמין, אזי המקור הראשוני שבו צריכים להסתכל, הוא במקום זה.
וגם לשאלתך, ישנה התייחסות מפורשת בספר זה, והוא כשרבינו בחיי מונה את התנאים שצריכים להיות למי שבוטח, הוא מונה שם כמה וכמה תנאים, והתנאי החמישי הוא הנוגע לענינו:
"והחמישית, שאין בידי אחד הנבראים להועיל לעצמו ולא להזיקו לא לזולתו כי אם ברשות ה' יתעלה כי העבד יש לו אדונים יותר על אחד והיה כל אחד מהם יכול להועיל לו ולהזיקו, לא יתכן בטחונו על אחד מהם מפני שהוא מקווה להנות מכל אחד מהם ואם היה לאחד מהם יכולת על כך יותר מהשאר, הרי יהיה חוזק בטחונו עליו בהתאם לכך (על היותר חזק) ואע"פ שהוא בוטח גם על השאר ואם לא היה יכול להועילו ולא להזיקו כי אם אחד מהם בלבד הרי בהכרח שהוא יבטח עליו לבדו לפי שאינו מקווה תועלת מזולתו וכך, אם העלה אדם על ליבו שלא יועיל לו ולא יזיקו אף אחד מן הנבראים כי אם ברשות ה' יתעלה, יפנה ליבו מיראתם ותקוותם, ויבטח על הבורא יתרומם ויתהדר לבדו כי אומרו "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה".
ונקודת ההסבר בדבריו, היא כך:
כדי לבטוח בצורה שלמה על מישהו, אתה צריך לדעת שבעצם אתה רק בידיים שלו.
ננסה לצייר את הציור: אני יודע שיש מישהו שהוא אוהב אותי, יודע מה טובתי והוא יכול להועיל לי, והוא משגיח עלי, אבל אם אני לא רק בידיים שלו, כלומר, שמישהו נוסף שיכול לעזור לי או להזיק לי, אז איך אני יכול לבטוח בו לגמרי? הרי אני נמצא בשליטה או ביכולת שליטה של תועלת או נזק מידי מישהו.
לכן, כדי לבטוח על מישהו בצורה שלימה, אתה צריך לדעת שאתה באמת רק בידיים שלו, ואף אחד אחר לא יכול להועיל לך או להזיק לך, כי אם מישהו אחר יכול להועיל לך או להזיק לך אז אתה בוטח או סומך קצת שיכול להועיל לך או להזיק לך חוץ מאותו אחד.
לכן ביטחון שלם בא כשאתה נמצא כביכול בידיים של מישהו שרק הוא יכול לעזור לך ולהועיל לך. וכמובן שכן הוא אצל כל יהודי ויהודי, שהוא צריך לדעת, שהוא מסור ונתון בידי הקב"ה לבדו, ושום מציאות אחרת לא יכולה להועיל לו או להזיק לו.
ומכיוון שקשה לתת לזה משל מטבע העולם, רבינו בחיי מביא משל ממי שסגור בתוך חדר, ברשות של מישהו אחר. אף אחד לא יכול להכנס לכאן, אף אחד לא יכול לעזור ולהזיק לו, כי הוא ברשות שלו, ואותו אחד שהוא סגור איתו, הוא אוהב אותו ויודע את טובתו וכו' אז על מי הוא יסמוך? כמובן רק עליו.
אומר רבנו בחיי, באמת כך אנו בעולם של הקב"ה. אף אחד אחר חוץ מהקב"ה כולל אתה לעצמך, לא יכול לא להועיל ולא להזיק. מי שבאמת יכול להועיל לך ומי שיכול באמת להזיק לך כביכול זה רק הוא. כיוון שהכל בידיים שלו.
אמנם אנחנו נמצאים בתוך עולם שנראה שהרבה יכולים להועיל ולהזיק לנו. כל בן אדם יכול להועיל לנו, כל בן אדם יכול להזיק לנו.
יש מאורעות טבעיים כאלה ואחרים, שיכולים לנחות עלינו כל מיני מצבים כאלה ואחרים גופניים, נפשיים כל מיני מאורעות, כל מיני דברים. אנחנו נמצאים לכאורה בעולם שיש הרבה סיבות שיכולים לשנות משהו בחיינו..
אומר רבנו בחיי, זה טעות. זה בכלל לא כך. העולם נראה לנו כך אבל באמת הוא לא כך.
בעולם הזה, מי שמנהיג את הכל זה לא בני אדם, זה לא מצבים טבעיים ולא שום דבר. כל מה שקורה, הטוב ומה שנראה לך כלא טוב. כל המצבים השונים של המציאות, מצבים טובים ומצבים לא טובים, הכל זה רק ממנו.
גם אם בן אדם עוזר לך, זה לא הוא עזר לך אלא רק הקב"ה. בן אדם לבד לא יכול לעזור לך. זה עובר דרכו.
צריך לדעת שאף אדם או נברא אחר בעולם לא יכול לא להועיל לך ולא להזיק לך, לא ברשות הבורא. כיוון שכך, אל תסמוך על אף אחד, אל תבטח על אף אחד ואל תצפה לאף אחד. למי אתה צריך לסמוך ולצפות? רק בזה שהכל בידיים שלו. עיקר החידוש בזה צריכים לדעת שזה נכון בין על הטוב ובין על הלא טוב.
כל מצבי העולם הם בידיים של הקב"ה ולכן אתה שייך לבטוח ולסמוך רק עליו כי הוא גם אוהב אותך, גם יודע מה טובתך וגם יכול עשות את טובתך בפועל וגם כל הזמן משגיח עליך אבל העיקר פה, שאתה רק בידיים שלו ולא בידיים של אף אחד.
