סעודת מצוה בשלושת השבועות

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם האיסור הוא רק לעשות ריקודים ומחולות או גם בעצם שמיעת כלי זמר? ב) האם האיסור הוא רק לשמוע לשם תענוג סתמי או גם לצורך מצוה? ג) האם יש הפרש בין כלי נגינה חיים לבין שמיעה מהקלטה? ד) האם יש הפרש בין שמיעה לאחר שבעה עשר בתמוז, לבין אחר ראש חודש מנחם אב?

ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקנא סעיף ב, שמראש חודש עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כמו כן אין נושאים נשים ואין עושים סעודת אירוסין, ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. וכתב הרמ"א  שנוהגין להחמיר שאין נושאים משבעה עשר בתמוז ואילך, עד אחר תשעה באב.

והטעם שאירוסין מותרים, הוא מפני שאירוסין בלא סעודה אין שמחה כל כך, וכל שכן שמותר להתקשר בכתיבת תנאים. ומכל מקום סעודה אסור לעשות אף באופן זה ואפילו בלא ריקודים ומחולות ואפילו בשבת אסור לעשות סעודה בשביל זה. אמנם מה שנוהגים לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מיקרי סעודה. ואסור לעשות ריקודים ומחולות משבעה עשר בתמוז ואילך אפילו בלא אירוסין (משנה ברורה).

והנה דנו הפוסקים בעניין עשיית ריקודים ומחולות בימי השבע ברכות החלים לאחר שבעה עשר בתמוז, וכתב בספר משנה הלכות חלק ו', שנראה שזהו היתר גמור בלי שום פקפוק, ממה שמובא במסכת סוכה דף כה, שאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה, והטעם משום שצריכים להתייחד ולאכול יחד בסוכה, ולמרות שאפשר להתייחד גם בסוכה מכל מקום אין שמחה אלא בחופה.

והנה בחתן קיימא לן שאפילו אם תקפה לו אבלות ממש, מכל מקום כל שנכנס קודם ובעל, אזי לדברי הכול משלים שבעת ימי הרגל שלו, ואפילו מת לו מת קודם החופה, במקום שהדין שמכניס, קיימא לן שנוהג אבלות לאחר שבעת ימי המשתה.

ולפי זה כיון שהרמב"ם סובר שהשושבינים וכל בני החופה יש להם דין אחד עם החתן ושוים לו בענין שמחת חתן וכלה - שפטורים מסוכה וכל המצות, שהוא סובר שזוהי מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, אם כן כיון שקיימא לן שלצורך מצוה הכל מותר, אם כן אין לך מצוה גדולה מזו והכל מותר - בין ריקודין ובין מחולות - כל שהוא לשמח חתן וכלה, אף שלענין אבלות לא היו מתירים לשושבינים מה שמתירים לחתן ממש כמובן.

ועל פי האמור מביא שם למעשה, שהוא מתנה בתנאי כפול ומכופל שלא כתב היתר זה אלא להלכה - במקום שאין שם מורה הוראה, אבל אם פסקו שם להיפך יעשו כפי שהורו מורי הוראה של המקום שם, ואם ירצה יכול להראות להרב שם מה שכתבתי ואם גם הוא יסכים למה שכתבתי טוב, ואם יתפוס צדיק דרכו להתיר ריקודים ולא מחולות, וכמו שכתבתי בפתיחת המכתב אז יעשו כהוראתו וגם ידי תכון עמו.

והמנהג בפועל בבר מצוה וכיוצא בזה משמחות של מצוה, ששרים בעת ישיבתם ללא ריקודים ומחולות - שירי תשבחות בלא שמחה יתירה. אמנם אלו המקילים לנגן בכלי זמר וריקודים עד ראש חודש מנחם אב יש להם על מי לסמוך ואין למחות בידם.

העולה מכל האמור: שבנוגע לריקודים ומחולות ובכלל זה נגינה בכלי זמר וכיוצא בזה בסעודות מצוה, הוא מחלוקת הפוסקים האחרונים וישנם בזה כמה שיטות, ולכן יש לנהוג בכל מקום לפי הנהוג והמקובל בקהילה וכיוצא בזה, שאם נהגו להחמיר ולא לעשות ריקודים ומחולות, או על כל פנים להפחית בשמחה, כגון שלא להביא בעלי מנגנים אלא רק השמעה מוקלטת, או שנוהגים לא לעשות כלל ריקודים ומחולות רק לשבת במקום ולשיר בפה שירות ותשבחות – יעשו כן. ובמקום או קהילה שנהגו להקל בכל זה, יש להם מה לסמוך.