Ask The Rabbi

נושא: תפילה

סעודת מצוה בשלושת השבועות

האם מותר לנגן בכלי זמר בסעודת בר מצוה, ולעשות ריקודים כשחל לפני ראש חודש אב (אחר שבעה עשר בתמוז)?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם האיסור הוא רק לעשות ריקודים ומחולות או גם בעצם שמיעת כלי זמר? ב) האם האיסור הוא רק לשמוע לשם תענוג סתמי או גם לצורך מצוה? ג) האם יש הפרש בין כלי נגינה חיים לבין שמיעה מהקלטה? ד) האם יש הפרש בין שמיעה לאחר שבעה עשר בתמוז, לבין אחר ראש חודש מנחם אב?

ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקנא סעיף ב, שמראש חודש עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כמו כן אין נושאים נשים ואין עושים סעודת אירוסין, ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. וכתב הרמ"א  שנוהגין להחמיר שאין נושאים משבעה עשר בתמוז ואילך, עד אחר תשעה באב.

והטעם שאירוסין מותרים, הוא מפני שאירוסין בלא סעודה אין שמחה כל כך, וכל שכן שמותר להתקשר בכתיבת תנאים. ומכל מקום סעודה אסור לעשות אף באופן זה ואפילו בלא ריקודים ומחולות ואפילו בשבת אסור לעשות סעודה בשביל זה. אמנם מה שנוהגים לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מיקרי סעודה. ואסור לעשות ריקודים ומחולות משבעה עשר בתמוז ואילך אפילו בלא אירוסין (משנה ברורה).

והנה דנו הפוסקים בעניין עשיית ריקודים ומחולות בימי השבע ברכות החלים לאחר שבעה עשר בתמוז, וכתב בספר משנה הלכות חלק ו', שנראה שזהו היתר גמור בלי שום פקפוק, ממה שמובא במסכת סוכה דף כה, שאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה, והטעם משום שצריכים להתייחד ולאכול יחד בסוכה, ולמרות שאפשר להתייחד גם בסוכה מכל מקום אין שמחה אלא בחופה.

והנה בחתן קיימא לן שאפילו אם תקפה לו אבלות ממש, מכל מקום כל שנכנס קודם ובעל, אזי לדברי הכול משלים שבעת ימי הרגל שלו, ואפילו מת לו מת קודם החופה, במקום שהדין שמכניס, קיימא לן שנוהג אבלות לאחר שבעת ימי המשתה.

ולפי זה כיון שהרמב"ם סובר שהשושבינים וכל בני החופה יש להם דין אחד עם החתן ושוים לו בענין שמחת חתן וכלה - שפטורים מסוכה וכל המצות, שהוא סובר שזוהי מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, אם כן כיון שקיימא לן שלצורך מצוה הכל מותר, אם כן אין לך מצוה גדולה מזו והכל מותר - בין ריקודין ובין מחולות - כל שהוא לשמח חתן וכלה, אף שלענין אבלות לא היו מתירים לשושבינים מה שמתירים לחתן ממש כמובן.

ועל פי האמור מביא שם למעשה, שהוא מתנה בתנאי כפול ומכופל שלא כתב היתר זה אלא להלכה - במקום שאין שם מורה הוראה, אבל אם פסקו שם להיפך יעשו כפי שהורו מורי הוראה של המקום שם, ואם ירצה יכול להראות להרב שם מה שכתבתי ואם גם הוא יסכים למה שכתבתי טוב, ואם יתפוס צדיק דרכו להתיר ריקודים ולא מחולות, וכמו שכתבתי בפתיחת המכתב אז יעשו כהוראתו וגם ידי תכון עמו.

והמנהג בפועל בבר מצוה וכיוצא בזה משמחות של מצוה, ששרים בעת ישיבתם ללא ריקודים ומחולות - שירי תשבחות בלא שמחה יתירה. אמנם אלו המקילים לנגן בכלי זמר וריקודים עד ראש חודש מנחם אב יש להם על מי לסמוך ואין למחות בידם.

העולה מכל האמור: שבנוגע לריקודים ומחולות ובכלל זה נגינה בכלי זמר וכיוצא בזה בסעודות מצוה, הוא מחלוקת הפוסקים האחרונים וישנם בזה כמה שיטות, ולכן יש לנהוג בכל מקום לפי הנהוג והמקובל בקהילה וכיוצא בזה, שאם נהגו להחמיר ולא לעשות ריקודים ומחולות, או על כל פנים להפחית בשמחה, כגון שלא להביא בעלי מנגנים אלא רק השמעה מוקלטת, או שנוהגים לא לעשות כלל ריקודים ומחולות רק לשבת במקום ולשיר בפה שירות ותשבחות – יעשו כן. ובמקום או קהילה שנהגו להקל בכל זה, יש להם מה לסמוך.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].