'סיום מסכת' בבין המצרים

תשובה: הפרטים שיש לדון בשאלה זו: א) מהו האיסור של שמיעת נגינה וריקודים בימים אלו? ב) האם ישנו הפרש בין לפני ראש חודש מנחם אב או לאחר ראש חודש? ג) האם ישנו הפרש בין כלי נגינה ממש או רק שמיעה בהקלטה? ד) האם ישנו הפרש איזה סוג מוזיקה שומעים, שירי שמחה שירי תשבחות וניגוני דבקות?

ראשית נציין שבשולחן ערוך עצמו לא מפורט האיסור בכלי זמר וריקודים ומחולות, רק באופן כללי מבואר בסימן תקנא סעיף א' שמראש חודש מנחם אב ממעטים בשמחה, שזה לכאורה כולל גם האמור כמו לנגן בכלי זמר וריקודים ומחולות שעניינם העיקרי הוא שמחה.

ובמגן אברהם מפורש הדבר, והביאם המשנה ברורה בסימן קטן טז, שאסור לעשות ריקודים ומחולות ומתחיל האיסור כבר משבעה עשר בתמוז ואילך.

אולם גם בדברי המגן אברהם מפורש רק איסור על עשיית 'ריקודים ומחולות', אך כמובן נכלל בזה איסור לנגן בכלי זמר וכן לשמוע נגינה מוקלטת. וכן מוכח בדברי המשנה ברורה להלן בביאור הלכה דיבור המתחיל 'ממעטים', שהביא מהפרי מגדים, שישראל שפרנסתו לנגן בכלי זמר אצל נוכרים בבית המשתה שלהם, נראה שמותר לו לנגן אצלם כדי פרנסתו (אמנם סיים שם שבדרך החיים מבואר שהיתר זה אינו אלא עד ראש חודש מנחם אב).

וישנם פוסקים שכתבו להחמיר ולאסור אף בשירה בפה שירי שמחה באופן המשמח בסעודות מרעים, ורק אם מדובר בשירת תשבחות בפה וניגוני דבקות המעוררים ליראת שמים יש להתיר (מקור חיים לבעל חוות יאיר סעיף א).

אלא שיש לדון בכל האמור לעניין סעודות מצוה כמו ברית מילה, בר מצווה, פדיון הבן, סיום מסכת, וכדומה, האם בזה מותר לנגן בכלי זמר ולעשות ריקודים ומחולות, ונחלקו בזה הפסוקים האחרונים:

יש אומרים שכל האיסור הוא רק לדבר הרשות, אך כאשר מדובר בסעודות מצוה, אין בעיה לנגן בכלי זמר (שיירי כנסת הגדולה סימן קטן לג).

ויש אומרים שאין להתיר אף בסעודות מצוה (סידור יעב"ץ. ואליהו רבה סימן קטן כו).

ויש להביא סיוע לדברי המתירים, כי הנה בתחילת הסימן בסעיף א' וב' על דברי המחבר שמראש חודש ממעטים בשמחה ומשא ומתן ובבניין ובנטיעה של שמחה וכיוצא בזה כתב הרמ"א שלדבר מצוה הכל מותר, ומשמע שאין כל הגבלות אלו בסעודות מצוה. ושם עוד מדובר על הזמן החמור יותר מראש חודש אב עד תשעה באב.

כמו כן מבואר בהמשך הסימן בסעיף י' על דברי המחבר שנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בימים אלו, כתב הרמ"א שבסעודות מצוה אוכלים בשר ושותים יין, ושוב נראה מכך שאין הגבלות מנהגי אבלות חלים בסעודות מצוה.

אמנם למעשה נוהגים מורי ההוראה להורות בפועל להימנע מלקחת כלי נגינה וזמר ולעשות ריקודים ומחולות אף בסעודות מצוה המתקיימות לאחר שבעה עשר בתמוז ואילך, ואפילו שלא לשמוע שירי שמחה באמצעות הקלטה.

והטעם כתבו בפסוקים מפני פרצת הדור שיש לעשות יותר סייגים בדבר זה שיהיה ניכר הגבלות ימים אלו. כמו למשל שהרבה מתירים לעצמם לשמוע שירים מוקלטים כאשר השירה היא בפה עם כל מיני אופנים וטכניקות שזה נשמע כמעט כמו מוזיקה רגילה, ומשמח את הלב בפועל, ואם כן יש לאסור זאת כמו שכתבו הפוסקים, ועל כן שלפחות במקומות של יראי השם יחמירו ויכבדו אבלות ירושלים.

ומה שכן מקילים ומתירים בסעודות מצוה הוא לנגן שירי תשבחות וכיוצא בזה בישיבה במקום בלבד. ומכל מקום כתבו הפסוקים שאלו המקלים בכך עד ראש חודש בסעודות מצוה, ובפרט בשמיעת שירים בהקלטה, יש לו על מי לסמוך וכאמור (כף החיים סימן קטן מ).

העולה מן האמור: למעשה בסעודות מצוה כדאי ורצוי להימנע מלנגן בכלי זמר בימים אלו שמשבעה עשר בתמוז ואילך, ואף בשמיעת שירי שמחה מוקלטים, וכן ריקודים ומחולות. והמקלים בכך עד ראש חודש מנחם אב יש להם על מי לסמוך, ולאחר מכן יש להחמיר בזה גם למקלים, כי אין ההיתר ברור. אך אם רוצים יכולים לדברי הכל לשבת במקומם ולשיר בשעת סעודת המצוה.