נישואי אחיות – לפני מ"ת

בשאלה זו כבר נתחבטו גדולי המפרשים ומתרצים תירוצים שונים כפי שנפרט להלן:
ראשית, נחדד השאלה: רש"י בפירושו לפרשת וישלח (פל"ב פס' ה) כותב: עם לבן גרתי – בגימטריא תרי"ג. כלומר עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".
דהיינו שיעקב קיים את כל התרי"ג מצוות עוד לפני מ"ת. וכפי שחז"ל אומרים בקשר לכל האבות, "קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה", וא"כ כיצד ייתכן הדבר שנשא יעקב ב' אחיות לאישה, וה"ז איסור מפורש "ואישה אל אחותה לא תיקח"?
הרמב"ן בפירושו לפ' תולדות (פכ"ו פס' ה) כותב: "ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות וכדעת רבותינו ארבע . . . והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות..".
כלומר, להבנת הרמב"ן אמנם, קיימו האבות את התורה עוד לפני מ"ת בבחינת מי שאינו מצווה ועושה, אך עיקר הקיום היה דוקא בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ. בכך מסביר הוא כיצד נשא יעקב 2 אחיות, היות וזה היה בחרן. (ובכך מסביר הוא גם לגבי משה רבינו ועמרם כיצד עשו מעשים מסויימים שלכאורה סותרים לקיום התרי"ג מצוות. עיי"ש בדברי הרמב"ן).
בפשט הדברים קשה לקבל הסבר זה מאחר וכנ"ל בדברי רש"י יעקב קיים את כל מצוות התורה עוד בהיותו בחרן (עם לבן גרתי).
ביאור אחר מצינו בפירוש ה"גור אריה" בפרשת ויגש (פמ"ו פס' ה'), שם מקשה כרמב"ן כיצד נשא יעקב ב' אחיות, (וכן על עוד מספר מקומות שמצינו בהם, לכאורה, שלא הקפידו האבות – או השבטים- על מצוות מסויימות). ותירוצו – אשר יש הבדל בין הזמן שלפני מ"ת לאחריו, לפני מ"ת קיום התורה בא מצד קבלת האבות והשבטים על עצמם את התורה. הלכך נחשבים הם כגרים, שההגדרה ההלכתית שלו היא "כקטן שנולד", כלומר שאין חלים עליו דיני עריות. ולכן על אף שרחל ולאה אחיות היו, לא נאסר על יעקב לשאת את שתיהן.
אך גם פירוש זה (מלבד שאינו כל כך ברמת הפשט) קשה לקבלו ממספר סיבות (א. מנין ברור שדין זה בגר נאמר אף לפני מ"ת? ב. מוסכם לכל הדיעות שקיום התומ"צ של האבות והשבטים היה מעין חומרא שקיבלו על עצמם, ולפי פירוש הגור אריה יוצא שבאמצעות החומרא של קיום התומ"צ באו לקולא שניתן לשאת שתי אחיות! ועוד קושיות שאין כאן המקום לפורטם).
פירוש מעניין מצינו בספר פרשת דרכים (דרך האתרים דרוש ראשון בד"ה ובזה נבאר) של הרב יהודה רוזאניס הלא-הוא בעל ה"משנה למלך" על הרמב"ם – ביאורו הוא שהקב"ה ציוה ליעקב לשאת ב' אחיות בשביל להקים מהם את י"ב השבטים. כעין זה מביא הרבי מליובאויטש ב"לקוטי שיחות" (ח"ה ע' 142 בהערה 8) שבכך יובן כיצד שלח אברהם אבינו את ידו בעת העקידה ע"מ לשחוט את יצחק והרי בני נח מצווים שלא לשפוך דם! אלא ודאי הביאור הוא שהיות וה' ציוה אותו להעלות את בנו לעולה א"כ אין עליו איסור לשחוט ח"ו את בנו.
גם פירוש זה קשה להכילו בעולם הפשט מאחר ולא מצינו שהקב"ה ציוה במפורש ליעקב לשאת ב' אחיות.
ביאור נפלא ומרתק נמצא בלקוטי שיחות (ח"ה ע' 141-149):
הרבי פותח בהקדמה להבין את מהות קיום התומ"צ של האבות. שכנ"ל היה בבחינת חומרא וזהירות שהרבות קיבלו על עצמם, אך לא חיוב מהקב"ה.
ממילא מובן שכאשר חלה "התנגשות" בין אחת משבע מצוות בני נח (או אפילו בין חוק או הנהגה מסויימת שבני נח קיבלו עצמם) לבין קיום תומ"צ שהינו בבחינת חומרא גרידא, ודאי שהחומרא נדחית מפני החיוב הבסיסי של קיום מצוות בני נח שמטרתם לשמור על עולם מתוקן.
בני-נח קיבלו על עצמם שלא לרמות ולהונות איש את רעהו, וכמו שרואים במפורש כיצד יעקב קובל על לבן "ולמה רימיתני". ובמקרה של יעקב הרי הבטיח הוא לרחל שישאנה וכל מטרת בואו לחרן ושנות עבודתו האורכות בבית לבן הארמי היו בשביל רחל. ועל כן באם יעקב לבסוף לא היה נושאה (מחמת שכבר נשא את לאה לאישה, והיה מחמיר על עצמו לשמור את האיסור של "ואישה אל אחותה לא תיקח") יוצא שהונה את רחל!
ולכן מובן מדוע דחה יעקב את האיסור של נשיאת ב' אחיות (שאצלו היה זה בבחינת חומרא בלבד) מפני הנהגת בני נח שלא לרמות ולהונות.
מכך מסיק הרבי הוראה נפלאה למעשה בפועל שכאשר אדם רוצה להדר ולהחמיר על עצמו על חשבון עזרה לזולתו בעניינים בסיסיים יותר בתומ"צ ודאי שיש לו להניח את חומרותיו והידוריו ולדאוג ליהודי שני!