מרדת איסור

שלום וברכה. כדי לענות על כל זה, נצטרך להקדים כמה הקדמות.
כדי להבין כל זאת, נצטרך להקדים תחילה ולהסביר את משמעותה של המרדה בהלכה, כיצד היו משתמשים אתה פעם, וכיצד התייחסו אליה מבחינה הלכתית. לאחר כל זה, נדון במקרה כמו שהבאת, ובס"ד נבאר את הדברים דבר דבור על אופניו.
מרדה היא כעין רחת גדולה או כף גדולה שבאמצעותה מכניסים מאכלים לתנור ומוציאים ממנו. בימיהם לא היה לכל אדם תנור, אלא היו משלמים לנכרי עבור השימוש בתנור שלו, ולכן עלתה השאלה מה הדין אם השתמשו במרדה של הנכרי. שאלה כעין זה יכולה להיות אקטואלית גם בזמננו במאפייה שהתברר שהרחת שברשותה נמרחה בדבר אסור או בלעה איסור וכיוצא בזה.
מותר להשתמש במרדה של איסור שאינה בת יומה:
כתבו התוספות שאם יש על המרדה שמנונית של איסור – אסור להניח עליה מאכל של היתר כל היום. אבל אם כבר אינה בת יומה – מותר להשתמש בה לכתחילה, ולא גזרו בזה על מרדה שאינה בת יומה משום מרדה בת יומה (כפי שגזרו בכלים אחרים), כיון שאין זה אפשרי להקפיד על כך, שהרי הנכרי לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה בכל פעם ופעם שיניח עליה דבר אסור.
מרדה עם שמנונית איסור אסורה בשימוש כל היום:
ולהלן נביא את לשונו של השו"ע : "אם יש שמנונית של איסור על המרדה – אסור ליתן עליה היתר כל היום".
מרדה עם שמנונית איסור אוסרת את הפת הראשונה, ואח"כ אוסרת באותו יום כדי קליפה:
במקרה שנתנו על המרדה פת היתר בעודה בת יומה, מבואר בספר איסור והיתר הארוך שיש לאסור את הפת כדי קליפה, דקיימא לן שאיסור הבלוע בכלי יוצא אף בלי רוטב, ואם היה על המרדה שמנונית של איסור – יש לאסור את כל הפת הראשונה שהונחה על המרדה, ושאר הלחמים שהיו על המרדה באותו יום אסורים כדי קליפה.
מרדה שאינה בת יומה וללא שמנונית מותרת בשימוש:
השו"ע הוסיף שכאשר המרדה אינה בת יומה ואין עליה שמנונית – מותר להשתמש בה, משום שאי אפשר בענין אחר (כמובא לעיל מהתוספות).
מרדת איסור של ישראל אסורה בשימוש אפילו אינה בת יומה:
האחרונים ביארו שהדברים אמורים במרדה של נכרי, משום הטעם הנ"ל שהנכרי לא ישמע לו, אבל במרדה של ישראל אין להשתמש אפילו אינה בת יומה, שהרי גזרו על כלי איסור שאינו בן יומו משום בן יומו (ובמרדה של ישראל אין הבדל בין מרדה לשאר כלים).
ט"ז: בדיעבד פשוט שמרדה שאינה בת יומה אינה אוסרת את הפת.
הכשרת המרדה רק באמצעות ליבון:
לגבי הכשרת המרדה, כתב בתרומת הדשן שלא מועילה הגעלה, וכן לא מועילה קליפה (משום שהאיסור נבלע בכולה), ואף לא הגעלה אחר קליפה, אלא הדבר היחיד שמועיל הוא ליבון, שהרי המרדה בולעת איסור על ידי חום האש ללא משקים וכבולעו כך פולטו. והובאו דבריו להלכה ברמ"א ובש"ך.
ועל פי כל האמור לעיל בהרחבה מובן, שבמקרה כמו שכתבת שגילו במאפייה כשירה שהמרדה שברשותם היתה שייכת בעבר למאפייה לא כשירה ויש חשש שסכו אותה עם שומן של איסור – הפיתות של המאפייה הכשירה מותרות, שהרי מדובר במרדה שאינה בת יומה, אך אין להמשיך להשתמש במרדה, שהרי מדובר על מרדה של ישראל.
וכל זה, כמו שנכתב קודם, שכל האיסור הוא רק אם המרדה היא בת יומה, ואז האיסור הוא חל כרגע, אבל מכיוון שכרגע המרדה היא לא בת יומה, אין לחשוש לדבר זה.
ובנוגע להכשרה של המרדה, הנה תלוי הדבר, שאם המרדה עשוייה מעץ אין דרך להכשירה, ואם עשוייה ממתכת – ניתן להכשירה בליבון חמור, אך למעשה רוב כלי מתכות כיום מתקלקלים בליבון חמור, ולכן מבחינה מציאותית לא ניתן להכשיר.
אבל מבחינת עצם ההלכה, כמו שנכתב קודם היה אפשר בעניין להכשיר אותה על ידי ליבון חמור, אבל, מבחינה מציאותית הדבר לא מסתדר כ"כ.
כידוע, שעצם העניין של אכילת כשר, זה דבר שמשפיע על האדם מאוד, בכל גופו ואבריו, כי המאכל שאינו כשר הוא מטמטם את מוחו וליבו של האדם, שלא יוכל לעבוד את ה' כמו שצריך.
יהי רצון, שבזכות שמירת הכשרות כמו שצריך, נזכה לביאת משיח צדקנו תיכף ומייד.