הנה באנו לכאן לדיון שלם המבואר רבות בדברי הפוסקים, האם ישנו איסור לחמם מים ביום טוב או שאין בזה איסור. ומתוך הבנת דיון זה, נוכל לדעת גם כן מה דינם של המים החמים, והאם יהיה מותר להשתמש בהם לצורך הכיבוס.
ומבאר כל זאת אדמו"ר הזקן בלשונו הזהב בשולחן ערוך שלו, שמתחיל ומקדים שכבר נתבאר בסימן תצ"ה דמתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה אפילו שלא לצורך אכילה ובלבד שיהא בה צורך יום טוב לפיכך מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ביום טוב וכן מותר להחם מעט מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ביום טוב אבל אסור להחם מים רבים כדי לרחוץ בהם כל גופו.
וזה האיסור יש אומרים שאינו אלא מדבריהם לפי שמן התורה מתוך שהותרו הבערה ובישול לצורך אכילה ושתיה הותרו לצורך רחיצת יום טוב לפיכך אף מדבריהם מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יום טוב ואין חוששין אם נתיר לו לרחוץ בחמין ביום טוב שמא יחם מים ביום טוב כיון שאין איסור להחם מים ביום טוב אלא מדברי סופרים אין גוזרין גזרה לגזרה במה דברים אמורים כשרוחץ חוץ למרחץ אבל בתוך המרחץ אסור לרחוץ בחמין אפילו פניו ידיו ורגליו בלבד וכ"ז בחמין שהוחמו מערב יום טוב אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין שהוחמו מערב יום טוב.
וכן אסור לרחוץ כל גופו אפילו חוץ למרחץ בחמין שהוחמו ביום טוב אפילו הוחמו לצורך שתיה ואפילו אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא רוחצו אבר אבר אסור. ע"כ.
ובהמשך לזה, מפרט ומבאר מהו הדין בנוגע לתינוק, שהדרך שלו להוא לרחצו כל יום, ויש הקלות מסויימות לגבי דינו של התינוק, הנה מבאר –
אבל תינוק שדרך לרחצו בכל יום מותר לרחוץ כל גופו בבת אחת אפילו בחמין שהוחמו ביום טוב לצורך שתיה דכיון שהוא צרכו של תינוק לא גזרו עליו אבל אסור להחם ביום טוב בשביל רחיצתו בלבד כמו שאסור להחם בשביל רחיצת כל גופו של הגדול אלא אם כן הוא מחמם לצורך שתיה או לצורך הדחת כלי אוכל נפש דאז מותר לו להוסיף מים בקדרה בשביל רחיצת הקטן והוא שיוסיף קודם שיתן הקדרה אצל האש כמו שנתבאר בסימן תק"ג עיין שם כל פרטי דין זה ועכשיו בזמן הזה שאף בחול פעמים שאין רוחצים את התינוק שנים או שלושה ימים אף ביום טוב אסור לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו ביום טוב אפילו רוחצו אבר אבר. ע"כ.
כל זה הוא לפי דעה אחת, אך בהמשך לזה מביא אדה"ז שיש דעה החולקת –
אבל יש חולקין על כל זה ואומרים דמן התורה אסור להחם מים רבים בשביל רחיצת כל הגוף (אלא אם כן הוא מחמם כל המים ביחד בכלי אחד עם המים שרוחץ בהם פניו ידיו ורגליו ועל דרך שנתבאר בסי' תק"ג) לפי שרחיצת כל הגוף אינה צורך כל נפש אלא למעונגים ומפונקים בלבד ולא התירה התורה אפילו המלאכה שלצורך אכילה אלא אם כן יש בה צורך כל נפש אבל אם אין בה צורך אלא למעונגים אסור לעשותה ביום טוב כמו שיתבאר וכיון שיש בזה איסור של תורה יש לאסור לרחוץ כל גופו ביום טוב אפילו חוץ למרחץ ואפילו בחמין שהוחמו מערב יום טוב גזרה שמא יחם מים ביום טוב בשביל רחיצת כל גופו ויעשה איסור מן התורה. ע"כ.
ומבאר אדה"ז, את ההשלכות של שיטה זו – ולפי דבריהם אף תינוק שדרך לרחצו בכל יום אסור לרחצו אפילו בחמין שהוחמו מערב יום טוב כמו בשבת וכמו שנתבאר בסי' של"א גזרה שמא יחם ביום טוב בשבילו.
במה דברים אמורים לרחוץ כל גופו בבת אחת אבל לרחוץ כל גופו אבר אבר בחמים שהוחמו מערב יום טוב מותר אפילו לגדול שכל אבר ואבר שהוא רוחץ הוא רוחץ בהיתר דאין לגזור שמא יחם מים ביום טוב שהרי מותר להחם מים ביום טוב בשביל רחיצת אבר אחד ואין איסור אלא להחם בשביל רחיצת כל הגוף שאין צריך אלא למעונגים (אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין אפילו הוחמו מערב יום טוב). ע"כ.
ולאחרי כל זה, פוסק אדה"ז לעניין הלכה למעשה –
ואף על פי שהעיקר כסברא הראשונה בכל זה מכל מקום כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה ואין לשנות המנהג. ע"כ.
ובמשנה ברורה, בעניין הזה, מבאר גם כן את הדברים וכותב על דברי המחבר שכתב שיש מי שאוסר בזה בכל עניין, ואומר דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביום טוב כמו בשבת. [ודוקא כל גופו כאחד אבל אבר אבר לכו"ע מותר לרחוץ] ואפילו להשתטף באותן חמין אסור לדעה זו. מיהו לענין תינוק גם לדידהו מקילינן ביום טוב יותר מבשבת ומותר לרחצו אפילו בחמין שהוחמו ביום טוב וכנ"ל וכ"ש בחמין שהוחמו מעיו"ט. אכן בתינוק שאין מורגל כ"כ אף בימי החול ברחיצת כל הגוף אפשר דאף בהוחמו מעיו"ט יש להחמיר ולעת הצורך בודאי יש להקל. ועיין בא"ר שכתב דרוב הפוסקים ס"ל כדעה ראשונה אלא שנוהגין לאסור ואין לשנות המנהג.
וע"פ כל זה יש לנו להעלות לעניין הלכה למעשה, שאם המים חמים הוחמו מערב יו"ט מותר לרחוץ אותם כרגיל. אמנם באם הוחמו ביו"ט עצמו, יש להחמיר לכתחילה, ואם זה צורך גדול וצער להם, אפשר להקל. [אמנם גם בזה עדיף שירחץ אותם 'אבר אבר' – ולא כל הגוף בבת אחת, או רק מקצת גופו במקומות המלוכלכים בלבד].
