ההלכה היא שמי שאין לו כדי פרנסתו פטור מלשלם דמי מעשר.
בוודאי שמישהו שלא מרוויח משכורת אין עליו חיוב מעשר.
הדרך הנכונה היא שהשליח לא יחיה מקופת בית חב"ד אלא שהוא יהיה עובד של הבית חב"ד שלוקח ממנה משכורת ומהמשכורת שהוא מקבל בפועל הוא יפריש מעשר.
מי שמשלמים בשבילו שכר דירה אינו צריך לשלם על זה מעשר וכן מי שנותנים לו לאכול ממטבח ציבורי אינו צריך לעשר מתנות אלו.
אבל מי שמקבל משכורת דרך מוצרים בהחלט מוטל עליו חיוב מעשר ואז יש להעריך שווי מה שהוא מקבל ולפי"ז להפריש מעשר.
הרבי היה מורה שכאשר אינו יכול לשלם מעשר בגלל מצבו הכלכלי מ"מ ירשום בפנקס הסכום שהיה אמור לתת למעשר ובעזה"י כאשר ירווח לו יתן הכספים האלו לצדקה (ולפעמים היה כותב לתת לכה"פ %1 או %5).כסף שנתרם לבית חב"ד אמורה ללכת לפעילות של אותה בית חב"ד וממילא לתת אותם למוסד אחר הוה העברה על כוונת הנותן ואין משנים מצדקה לצדקה כשהנותן נתן למטרה ספצפי. והדרך להתיר את זה הוא אם במוסד יהיה רשום שחלק ממטרתו היא לעזור לנזקקים ולמוסדות אחרים ממילא גם על דעת זה תרם התורם.אבל זה לא קשור לחיוב מעשר הפרטי של השליח שזה תלוי במששכורת שלו האישי.