בעניין השריקה בשבת, הנה העלו הפוסקים, שמותר לשרוק בשבת. ואף שריקה הנעשית ע"י הכנסת אצבעות ידיו לפיו, יש מקום להתיר. וכן הורה הרבי כמה פעמים בהתוועדיות לשרוק, אפי' בשבת (ראה לדוגמא ש"פ וישב תשנ"ב, שבסיום השיחה מצויין שהורה כ"ק אדמו"ר שליט"א לשרוק, ומציין שם בהערה כמה מקורות להיתר השריקה בשבת, וחלקם יובאו לקמן).
ומקורו של עניין הוא ממה שכתב האדמו"ר הזקן, בשולחן ערוך שלו, חלק אורח חיים (סימן שלח סעיף א) בכללות העניין של איסור השמעת קול:
"אסור להשמיע קול של שיר אלא בפה בלבד אבל לא בדבר אחר, גזרה שמא יתקן כלי שיר, ואיזהו קול של שיר כל שמתכוין להשמיעו בנעימות קצת כדרך שיר, כגון מה שנותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף על כלי מתכת כפוי טיף טיף אחר טיף טיף, כדי שישמע קול נעים בשביל החולה שישן, שקול נעים מרדימו, אסור לעשות כן אלא לחולה בלבד, אבל לא לבריא מפני שהוא כעין קול של כלי שיר, ויש לגזור שמא יתקן כלי שיר, אבל אם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן מותר אף לבריא, שאינו כעין קול של כלי שיר כיון שאינו בנעימה ובנחת, וכן להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו וכן כל כיוצא בזה מקול שאינו דרך שיר מותר להשמיעו.."
היינו שהגזירה שגזרו חכמים היא שאסור להשמיע קול (מלבד הפה, כדלהלן) שמא יבוא האדם מתוך המעשה של השמעת הקול, לתקן לו כלי שיר. ואסור בשבת לתקן כלי שיר, כמובן וגם פשוט.
אך כל השמעת קול שהיא לא דרך שיר, כמו שהוא נוקש בדלת כדי שיפתחו לו אותה, מותר ואין בזה משום הגזירה.
וממשיך בסעיף ב: וכל זה במשמיע קול ע"י מעשה, אבל בפיו מותר להשמיע קול של שיר אפילו אינו כדרך שירה בפה, אלא כקול כלי זמר או כקול צפור, כגון אלו שקורין לחביריהם ומצפצפין כצפור, אף על פי שבאותו הצפצוף רגילין להנעים בשיר, מותר לעשותו בשבת, לפי שאין לגזור שמא יתקן כלי שיר אלא במשמיע קול ע"י איזה מעשה, אבל לא ע"י פיו"
ובערוך השולחן אורח חיים (שם סעיף ז) כתב וז"ל: ובמקור הדין [ש"ג בשם ריא"ז סוף עירובין ע"ש] כתב בלשון זה, אף על פי שבאותו הצפצוף רגילין ג"כ להנעים בשיר הכא וכו' עכ"ל, ומבואר דזהו הרבותא, דגם בשיר של כלי רגילין בצפצוף הזה, וגם זה אינו מובן דמה בכך סוף סוף שיר הפה לא נאסר מעולם, ואם כונתו לא על שיר של כלי אלא כלומר שבצפצוף זה מנעים בשיר, פשיטא שמותר, דהרי כל שיר שבפה מותר.
ולכן נ"ל דהפירוש כן הוא, דבצפצוף הזה רגילין להשים אצבעו לתוך פיו בין השפתים והשינים וע"י כן יוצא הקול כצפור, וזהו הרבותא דאע"ג דביד אסור כמ"ש הרמב"ם דאסור להכות באצבע וכו' כמ"ש בסעיף א', מ"מ הכא שרי, כיון דבידו אינו עושה מעשה שיר, ושירתו היא בפיו, והיד אינו אלא כדי שהצפצוף בפה יעלה יפה, לכן מותר"
הנה מכל זה מפורש, שהשריקה בפה היא מותרת בשבת. ואפי' שריקה שנעשית ע"י שמכניסים את האצבעות לתוך הפה. וכנ"ל ממעשה רב שכן נהגו.
ובעניין השחלת שרוכים לנעליים בשבת, התשובה בזה היא, שאם נקרעו השרוכים הישנים ורוצה ליתן שרוכים חדשים, אסור. אמנם אם נשמטו לו השרוכים שהיו לו מכבר במנעל, ואין טורח להחזירם, מותר להחזירם למקומם.
ומקורו של דבר, הוא ממה שכתב אדה"ז בשולחן ערוך שלו, חלק אורח חיים (סימן שיז סעיף ה): שמטו לו רצועות מנעל וסנדל מותר להחזירן למקומן, ובלבד שלא יעשה קשר בראש הרצועה כדי שלא תשמט מן הנקב, מפני שהוא קשר של קיימא, במה דברים אמורים במקומות שאין רגילין שם לקשור קשר זה, אבל במקומות שרגילין לקשרו, אסור אפילו להחזיר, גזרה שמא יקשור. ואפילו במקומות שאין רגילין, לא התירו אלא להחזיר, אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועה בשבת מפני שהוא מתקן כלי, ואפילו להחזיר לא התירו אלא כשהנקב הוא רחב ויכול להחזיר בלי טורח, אבל אם הנקב הוא צר שצריך טורח להכניס הרצועה בתוכו , אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה ואסור משום תיקון כלי, וכן הדין ברצועות של מכנסיים, אבל אבנט מותר להכניס במכנסיים בתחלה בשבת, מפני שאינו מבטלו שם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר, לפיכך אין בו משום תיקון כלי, אבל אסור להכניס משיחה לשם מפני שמבטלה שם". ומכל זה נראה הדין כמו שכתבנו לעיל.