בשאלתך אתה לא מפרט את סוגי ההתפרצות ואת התסמינים של התופעה, ולכן קשה לבאר בכתב את הפתרון לבעיה, אבל להלן אבאר שלוש דרגות בעבודה ובקשר שקיימות אצל כל אחד ואחד, ולפי ידיעת הרמות, יהיה ניתן גם להבין כיצד משפיעים על הקרוב בצורה נכונה.
ולהקדים את המושג המבואר רבות בחסידות – "עבודה".
בחסידות מוסבר כי 'עבודה' קשורה למושג עיבוד עורות. את העור הגס והמלוכלך של הבהמה מעבדים היטב עד שאפשר להשתמש בו לקלף שעליו נכתב ספר תורה, תפילין ומזוזות. גם בנפש, ישנה מציאות של 'אני', שהוא הצד הישותי והגס של האדם, הצד שמרוכז בעצמו כפי שהוא, ואת הצד הזה צריך לעבד ולעדן.
ב'עבודה' ישנן דרגות שונות. הדרגות השונות מקבילים לשלושה סוגי עבדים המוזכרים בפרשתנו (משפטים): עבד כנעני, עבד עברי ואמה עברייה (כמוסבר בהרחבה ב"דרך מצוותיך" מצוות אמה עברייה).
כל אחד מהם מבטא, בעולם הפנימי, סוג ורמה של קשר עם הקב"ה.
העבד הכנעני מתאפיין בחיפוש חיי הפקרות, "עבדא בהיפקרא ניחא ליה", אבל הוא כפוי לעשות את עבודתו בגלל הפחד מהשוט.
כשמקבילים זאת לקשר בבית, ניתן לומר כי מדובר על מצב, כי קיים רצון פנימי להתנהגות שסותרת קשר ושותפות, אולם לצידו קיימת הבנה שיש כללי התנהגות המחויבים בבית, ובלעדיהם הבית עלול לקרוס, והבנה זו היא שנותנת את הכוח לנהוג נכון.
המחשבות הפנימיות של אדם הנמצא בקשר בדרגה זו עשויות להיות: "אני רוצה לעשות מה שבא לי", "לעיתים בא לי להתעלם ממך, לא בא לי לעזור, אלא מה? יש משהו שמכריח אותי לפעול לפי כללים אחרים אף על פי שבא לי לעשות אחרת".
העבודה בדרגה זו אינה מתוך רצון אלא מכוח ה'אין ברירה', והוא הגורם לנו לעשות משהו עבור השני בבית. הגורם המניע את ההתנהגות בשלב הזה הוא הפחד מהתוצאות העלולות לבוא עלינו מהתנהגות אנוכית ולא מתחשבת.
יש לייקר מאוד את היכולת של האדם לפעול על פי מה שצריך בקבלת עול ומשמעת, ולא רק על פי רגשותיו. אך יכולת זו היא התחלת הקשר בלבד.
ולפעמים צריכים לעורר את אותו המקום הפשוט, לגרום לילד לקבל על עצמו את ה"עול" במובן הכי פשוט. וזה היסוד לכל.
אבל להסתפק בזה אי אפשר, ולכן צריכים להתקדם לדרגה יותר נעלית:
הדרגה השנייה מקבילה לדרגה של 'עבד עברי'. העבד העברי מביא מהשוק אל הבית חומרי גלם: בשר, דגים, תפוחי אדמה וכו'. הבאת חומר הגלם מבחוץ פנימה חשובה מאוד, אבל חומרי הגלם עדיין לא הפכו למעדנים.
האדם הנמצא במדרגת 'עבד עברי' עשה עבודה. הוא הביא את הישות האגואיסטית הביתה, תִּרְבֵּת אותה, אבל עדיין לא עיבד אותה עיבוד ועידון שלמים. השינוי שחל במהות ב'אני' אינו שינוי אמיתי.
העבודה בדרגה זו נובעת לא רק מתוך הרגשת עול, אלא מורגש בה בגלוי כמה טוב להשקיע בקשר.
האדם עושה עבודה, מכבד, מפרגן ומתחשב, ורואה במוחש כיצד זה טוב יותר ומועיל יותר לקשר בבית. זהו מצב מפותח לאין ערוך מהמצב בדרגה הראשונה, ועם זאת אין זו השלימות, מאחר שהסיבה להתחשבות היא הדאגה לעצמנו: "מדוע אני סבלן? כדי שיהיה שקט, ולי יהיה טוב. מהניסיון אני לומד שהרגישות וההתחשבות משתלמות".
המניע להתנהגות טובה בדרגה זו הוא ראיית הנולד בעזרת השכל וההיגיון. די במעט היגיון בריא כדי להבין שחוסר התחשבות יביא להפסדים, והתנהגות מתחשבת - לרווחים. ההיגיון וחוכמת החיים הפשוטה גורמים אדם לפעול בדרך המועילה לקשר. בלשון החסידות - ה'מוחין' משפיעים על הלב.
אדם שלמד שמילה טובה משתלמת יותר ממילה של ביקורת, והוא משתדל להקפיד להשמיע את המילים הנכונות, הוא עושה עבודה, אבל הוא אינו עושה זאת בהכרח מתוך הרגשת הזולת. אומנם חל שינוי, אבל אין מדובר בשינוי אמיתי ב'אני'.
הדרגה השלישית, שבה נעשה שינוי פנימי ומהותי בקשר, מקבילה לדרגה של 'אמה עברייה'. אמה עברייה (בניגוד לעבד) נשארת במטבח, מבשלת את חומרי הגלם הגסים, והופכת אותם למטעמים מתובלים, יפים לעין ומשיבי נפש. בעבודה הפנימית זוהי עבודה הלוקחת את ה'אני' החיצוני, ופועלת בו שינוי ומהפך, המאפשרים לאדם לצאת מעצמו ולהתאחד עם הזולת.
מה מביא את האדם למהפך התודעתי? בחסידות מבואר שישנן שני סוגים של התבוננות: התבוננות כללית והתבוננות פרטית. ההתבוננות הכללית דומה לפעולתו של אדם שמרפרף בספר ומקבל רושם כללי על הספר, אבל אינו יודע מה בדיוק כתוב בו.
כדי להשתנות צריך התבוננות מעמיקה ומפורטת. בקשר בבית פירוש הדבר שנדרש מאמץ לראות את הזולת ולחשוב על המציאות והעולם שלו. למהפך אמיתי נדרשת השקעת מחשבה. להתבונן ולחשוב על האחר, להכיר את מעלותיו ולהבין מה עובר עליו. כשאדם עושה את המאמץ הזה וחושב בצורה מעמיקה על בן הזוג, הוא יהיה מסוגל להרגיש אותו באמת.
ברם, גם במצב זה יתכן ויותרו סיגים דקים של ה'אני', לדוגמה, האדם עלול לזקוף טובה לעצמו, ותהא לו שביעות רצון מעצמו. אך כשנעשית 'עבודה' עצמית באופן כזה, מכינים את הקרקע למצב נעלה יותר בו תשרה הדרגה העליונה בקשר, המבטאת אחדות מוחלטת.
ובעז"ה, על ידי עבודה אט אט בכוחות של הקרוב, וברמות שלו, לעורר בו את הקשר העצמי והמשותף שקיים אצל כולם, זה יעורר אצלו קירוב וחיבור אמיתי לסובבים אותו.
