בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מצוות כיבוד אב ואם חלה גם על מצוות התורה? ב) האם מצוות כיבוד אב חלה גם על 'חומרות והידורים' בענייני תורה ומצוות - שאינם לרוחו של האב? ג) מהו גדר לימוד חסידות: כמו מצוות תלמוד תורה ממש, או נחשב רק כדברי התעוררות בעלמא - ואין להם גדר לימוד תורה ממש? ד) האם לימוד תורת החסידות הוא חיוב בזמן הזה, או שהוא נחשב רק כחומרה והידור בלבד לאלו הרוצים להתעלות בעבודת ה'?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה בסימן רמ סעיף טו, שאדם שאביו אומר לו לעבור או לא לקיים אחת ממצות התורה, וזה לא משנה אם מדובר באיסור מהתורה ממש, או רק באיסור מדרבנן, אזי לא ישמע לו. כלומר, לא רק שאין לו חיוב לשמוע אל אביו מצד כיבוד אב ואם, אלא אסור לו לשמוע אל אביו, ואם שומע אל אביו בזה הרי הוא עובר עבירה ולא קיים מצות כיבוד, כי גדר הכיבוד של האב הוא רק מה שהוא לפי גדרי התורה, ובמקרה זה שהתורה עצמה ציוותה לא להקשיב לדברי אביו, שוב אסור לו להקשיב בזה לדבריו.
ומקור הדבר מבואר בגמרא במסכת יבמות דף ו', מהפסוק 'איש אמו ואביו תיראו – ואת שבתותי תשמרו – אני ה''. שהוקש כיבוד אב ואם לשמירת שבת, בכדי ללמד בזה יסוד וכלל: שאם אביו אומר לו שיכבד אותו בכך שיעשה פעולה הכרוכה בחילול שבת, לא ישמע לו. מאחר שכבוד הבורא קודם לכבוד אביו. ומשמירת שבת למדים לכל המצוות – בין במצות עשה בין במצות לא תעשה.
אמנם דוקא אם זוהי מצוה חיובית המוטלת על הבן, אבל אם זוהי מצוה קיומית, כמו שלא יקבץ צדקה לאיזה מוסד וכיוצא בזה, אם ידוע לו שאין אביו מתכוין בזה לזלזול במצוות, אלא כי זה לא מכבד אותו וכדומה, אזי צריך לציית לו. כמבואר בפתחי תשובה שם אות כג.
ומבואר בפוסקים שלא רק עצם וגוף המצוה קודמת לכבוד האב, אלא אף הידור וקיום המצוה כראוי ובשלימות קודמת לכיבוד האב, כמבואר בפתחי תשובה שם סימן קטן כב.
ויתירה מזו, אפילו אם נהג באיזה חומרא ואביו מתנגד לכך ומבקש שיפסיק, מבואר בפוסקים שאינו צריך ואינו מחוייב לשמוע בקולו, כמבואר בשאלות ותשובות באר משה חלק א' סימן ס' ועוד. אמנם זהו דוקא חומרא שיש לה שורש בפוסקים אף שאינה עיקר הדין, כמו לא לטלטל כלל בשבת במקום שיש בו עירוב, או שלא לאכול הכשרים מסויימים שמקובל בקרב יראי ה' שאינם מהודרים מספיק. וכיוצא בזה.
ואם מבקש ממנו לבטל מנהג שנהג בו, אזי תלוי במה מדובר: אם הוא מנהג שנתפשט בתפוצות ישראל, לא ישמע בקולו (ואם הוא מנהג הרווח רק בחלק מקהילות ישראל, אזי נחלקו בזה הפוסקים). ואם הוא רק 'מילי דחסידותא' שאין מקורו בפוסקים, כמו שינוי לבוש בין קהילות ישראל, ועוד כיוצא בזה, חייב לשמוע בקולו, כמובן כאשר אין זה נובע מתוך זלזול במנהגי ישראל, אלא שטוען לכבודו בזה. כמבואר בשאלות ותשובות 'באר משה' שם.
והנה בעניין לימוד תורת החסידות בזמן הזה, מבואר בריבוי אגרות קודש מהרבי מליובאוויטש שעסק בנושא זה (של התעוררות ללימוד פנימיות התורה) - בהרחבה יתירה (כפי שניתן למצוא במפתחות בכרכי ה'אגרות קודש' שלו), עד כמה שתורת החסידות היא חלק מהתורה ממש (כמבואר בשולחן ערוך אדה"ז - הלכות תלמוד תורה, פרק ב' סוף סעיף א' וראה המצויין בהערות שם), ואדרבה היא פנימיות התורה. ויתירה מזו ישנו חיוב ממש לעסוק בחלק זה שבתורה בזמן הזה. ועד כמה מוכרח כיום לקיום התורה והמצוות בשלימות ולעבדו בלב שלם.
ונציין כמה נקודות מדבריו בעניין זה: א) התנגדות ללימוד פנימיות התורה היא היפך דעת הגר"א כפי שכתב בפירושו למשלי: כ', ט. ה, יח. ז, יב. ועוד. ב) זהו היפך שיטת ר' חיים ויטאל כפי שכתב בארוכה בזה בהקדמתו לשער ההקדמות. ובמילים חריפות ביותר, עד כמה בזמן הזה ישנה מצוה וחובה לעסוק בלימוד פנימיות התורה. ג) ההתנגדות בעבר על ידי הגר"א לא היתה על עצם לימוד פנימיות התורה (ואדרבה הוא עצמו ותלמידיו עסקו בכך) וכאמור בדבריו המצויינים לעיל, אלא על הדרך של החסידות ועל הגישה\ (וזה עצמו מפני כמה חששות שיביא לזלזול בתורה ובמצוות, וזאת גופא מפני מקרים שקרו בכמה דורות לפני כן על ידי כתות משונות, שכל החששות נתבטלו בהמשך הזמן כפי שרואים במוחש שאדרבה הביאה תורת ודרך החסידות להוספה והידור בקיום המצוות). ד) על פי הלכה, בכל דבר יש לפסוק לפי הרבנים המבינים ועוסקים בכך, כמו בענייני ממון יש לשאול דיין ממונות, ומכך מובן שהלכה בעניינים אלו האם חובה ללמוד ולעסוק בפנימיות התורה שייכת כדעת הרבנים העוסקים בפנימיות התורה באמירתה ובהפצתה (ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר, חלק כג, עמודים: נז, קכ, קלב, שג. ועוד בריבוי ספרים וקונטרסים שלקטו בעניין חובת לימוד פנימיות התורה).
העולה מן האמור: שלימוד תורת החסידות (פנימיות התורה) הוא חלק מהתורה – ופנימיותה. וישנו חיוב הכרחי (וזכות) - לעסוק בלימוד פנימיות התורה בזמן הזה, והיא המביאה לעבודת ה' בלבב שלם. ועל כן לא רק שאין חובה להקשיב בזה לדברי אביו, אלא אף ישנו איסור בכך.
ומכל מקום עליו להשתדל להסביר זאת לאביו בדרכי נועם, ולהמציא לידו כתבים ומאמרים העוסקים בחובת הלימוד וזכותה (שבנקל להשיגם כיום), ולבאר לו עד כמה זה מועיל לו אישית לעבודת ה' וכו' (והרי האב בטבעו ודאי רוצה בטובת בנו). ובכך לא רק שתרד ההתנגדות, אלא אפשר שיפעל גם על אביו - שאף הוא יצטרף ללימוד פנימיות התורה, ועד שיפעל ויעורר גם אחרים לעשות זאת.
