כשרות הלולב

להבנת דין זה, נצטרך לבאר בכללות את דינו של הלולב, מתי הוא נחשב כשר ומתי הוא כבר נפסל, ולאחרי זה, ניגע בשאלתך בפרטות.
וכהקדמה לדברים, נפתח בדברי השולחן ערוך והגהות הרמא עליו, מהו דינו של לולב שנפרצו עליו. וכך מובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמה, בנוגע ללולב שנפרצו עליו, והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות, (דהיינו שאינן עולים עם השדרה אלא תלויין למטה) פסול.
והגיה על זה הרמ"א, וכ"ש אם נפרצו ונעקרו למטה מן השדרה, דפסול אפי' אגדן, וכן אם נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה, פסול. וכל זה ברוב עלין, אבל אם מיעוט עלין נעשו כך ושאר עלין נשארו ועדיין הלולב נשאר מכוסה בעלין, כשר.
וכדי להבין הלכה זו לפרטי פרטיה, נביא בקיצור את הדברים המבוארים במשנה ברורה, המבאר את השולחן ערוך בצורה ברורה ופשוטה, ע"פ המבואר בדברי הראשונים והאחרונים. בנוגע למה שכתב - דהיינו שאינן עולים עם השדרה אלא תלויין למטה – מבאר הוא את כוונתו, רצונו לומר דגם זה הוא בכלל נדלדלו מאורך השדרה, אף שעדיין לא נעקרו מחבורן. וה"ה אם נעקרו ממקום חבורן בשדרה ועדיין מעורין במקצת אף שאין תלויות למטה.
ואם השדרה בעצמה נשברה ותלויה למטה [והיינו שמעורה במקצת] נ"ל דכשר, דדוקא ברוב עלין פסול דדמי לבהמה שנשברו רוב צלעותיה טריפה ונשברה השדרה כשרה אכן יש לאוגדו שם שלא יפול למטה כ"כ המ"א אבל הרבה אחרונים חולקים ע"ז דשאני התם דחוט השדרה קיים ובו תלוי הכשרו שם [דאם נפסק החוט אף שהשדרה קיים טריפה כמבואר שם] משא"כ בענינינו.
וממשיך הוא לבאר ולהרחיב בדברי השולחן ערוך, ומסביר את כוונתו באומרו שנעקרו למטה וכו' - ר"ל למטה במקום חבור העלין לשדרה נעקרו שם מן השדרה ואינם מחוברים אלא ע"י אגודה.
ומבאר דברי הרמ"א, שכתב דפסול אפילו אגדן - וה"ה במה שכתב הג"ה למעלה שפסולין כשהן תלויות למטה שם ג"כ פסול אפילו אגדן וכ"כ הגאון רבי זלמן. וכוונתו למה שמבאר רבי שניאור זלמן מליאדי, אדמו"ר הזקן, בדין זה - כפות תמרים זה לולב שהוא גדל על אילן של תמרים ומתוך שכתבה התורה לשון כפות ולא כתבה עלי תמרים מכאן אתה למד שצריך שיהיה אותן עלים הראויין לאגדן ולכפותן עם השדרה מחמת שהן עדיין רכים שהרי לא נכתבו נקודות בתורה ופירושו הוא כפות אבל אם שהה הלולב על הדקל עד שנתקשו עליו כעץ ונתרחקו ונתפרדו מהשדרה שכן הוא דרכן שכל מה שהן מוסיפים להתקשות הן מתרחקים מהשדרה ואם נתקשו כל כך עד שאי אפשר לכפותן ולאגדן עם השדרה הרי זה פסול, עד כאן.
ואם התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה כעץ זהו נקרא בגמרא דומה לחרות וכשר, אפילו לא אגדו. אכן טבע האילן שבשעה שהעלין התחילו להתקשות נעשו עליהן מפורדות וכבר נתבאר לעיל דמצוה מן המובחר שלא יהיו מפורדות.
ודוקא אם הוא בתוך שיעור הלולב שהוא ד' טפחים כדלקמן בסימן תר"נ אכן אם נשברו רוב העלין של לולב היותר מכשיעור, ונשאר רוב שיעור של לולב שלם יש להסתפק אם אזלינן בתר רוב הלולב ופסול או בתר רוב השיעור וכשר.
בחיבורו ביאור הלכה, ממשיך לבאר את הדברים, ודן בהם ממקום נוסף, בתחילה הוא מציין לעיין בדברי הגר"א, שכתב ר"ל שיעור הלולב ועיין רשב"א ור"ן שכתבו וכן בהדס בעינן שיהא כל שיעורו עבות ואם נשרו מקצת העלין פסול שאין שמו עליו שאין נקרא עבות.וכן הדין בלולב שאין שמו עליו ונקרא אופתא כמ"ש בגמרא כנ"ל וכתבו ואין ללמוד באלו מערבה עכ"ל
ומשמע מדברי הגר"א בפשיטות דענינינו כשנשאר השדרה מגולה דומה ממש להדס, ולפ"ז למאי דפסקינן לקמן בסימן תרמ"ו ס"ה לגבי הדס דרק אורך רוב ההדס בעינן עבות לעכובא ולא כולו, ומשום דילפינן מערבה כדפירש הגר"א שם א"כ בענינינו ג"כ לעיכובא הוא דוקא רוב אורך שיעור השדרה בעינן לעיכובא שיהא מכוסה ולא כולו, ולאחרי אריכות הדיון בזה מסיים - וצ"ע בכל זה.
והיוצא מכל זה לעניין הלכה למעשה, שבאם ראוי עדיין לכפות העלים ולהצמידם לשדרת הלולב – כשר מעיקר הדין, אך באם אפשר "מצוה מן המובחר" ליטל לולב אחר. אך אם נתקשה כל כך עד שאי אפשר לכפותו, פסול לברכה.