שאלתך היא כללית ויסודית בכל עניין היהדות. שאחד מיסודותיה העיקריים הוא הקבלת עול לבורא עולם ומנהיגו – מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולשמור כל מצוותיו, בלי פקפוקים.

במכתב מיוחד, מתייחס הרבי לשאלה זו, ומבאר אותה במשל מיוחד, המסביר לפרטי פרטים את היסוד של קבלת עול מלכות שמיים גם בשכל אנושי.

וכך כותב הרבי: "במענה למכתבו. . מובן ופשוט שאין צורך בהסברה מיוחדת בענין החיוב וההכרח החיוני לקיים מצוות השם יתברך, כיון שהוא מושכל ראשון שקיום מצוות הבורא אינו ניתן לשיקול הדעת של נברא, בשר ודם, ובפרט שציווי הקב"ה היא גם בקשתו, מלווה הבטחה מפורשה, כפולה ומכופלת כמה פעמים בתורתו, תורת­חיים ותורת­אמת, שמילוי מצוותיו ממשיך ברכותיו, ובלשון הכתוב: אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם גו' ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ גו' ואולך אתכם קוממיות".

בתחילה, מבהיר הרבי, שאין צורך והסבר מיוחד על החיוב וההכרח לקיים את מה שאומר הקב"ה, מאחר שזה ה"מושכל ראשון", שקיום המצוות של "בורא" לא ניתן לשיקול דעת של "נברא" – כידוע גודל המרחק שקיים בין נברא לבורא.

ובכל זאת, ממשיך הרבי וכותב – "אף על פי כן, כיון שמטבע האדם, ובפרט מטבע בני עם חכם ונבון, שרוצה להבין גם בשכלו האנושי מדוע עליו להתנהג באופן מסויים, אבוא על כל פנים בנקודות אחדות שיש בהם כדי להניח את הדעת ולהקל מילוי רצון ה'",

הרבי מתייחס לעובדה שטבע בני האדם הוא להבין מדוע הוא צריך להתנהג באופן מסויים, והרבי רוצה להשלים גם את המקום הזה, ומביא כמה נקודות, "מיוסד, כמדובר כמה פעמים, על הסדר והמשטר בצבא, כידוע לכל מי ששרת בצבא או יש לו ידיעה כלשהי בזה, והן:

א. יסוד כל צבא הוא ענין המשמעת, כלומר הציות לפקודות שמקבל איש הצבא מהמפקד שלו, אשר תיכף בקבלת הפקודה חייב למלא אותה במעשה בפועל ובזריזות, בין שהפקודה מתקבלת על דעתו או לא, ובלשון הידוע, בהקדמת "נעשה" ל"ונשמע" (שמיעה במובן הבנה). ורק אחר כך, בזמן הפנוי, אם יש לו שאלות בנוגע להפקודה או רוצה להבינה לכל השלכותי' וכו', יכול להתבונן בדבר. אבל אינו רשאי לומר לכשאביננה אקיימנה, והרי גם השכל הפשוט מחייב שמקבל הפקודה יסמוך על דעת המפקד היודע כל פרטי המצב. ודעת לנבון נקל איך יהיו פני הצבא אם כל מקבל פקודה צבאית ידחה עשייתה עד לאחרי החקירה ודרישה שלו.

ב. בשעה שאיש צבא מקבל פקודה ממי שלמעלה ממנו בצבא, לא בא בחשבון כלל וכלל איך הי' היחס שביניהם בשטחים אחרים, בחיים האזרחיים. ולדוגמא, מקבל הפקודה אפשר שיהי' בחיים האזרחיים מלומד גדול בחכמת התכונה, והמפקד אין לו כל ידיעה בתכונה, הרי זה לא משנה כלום בנוגע לקיום הפקודה. כיון שמדובר בעניני צבא שבהם המפקד הוא המומחה.

ג. בשעה שנמצאים בחזית, ואיש צבא יש לו תפקיד להגן על שטח קטן, אין כל מקום לטענה למי איכפת מה שהוא עושה ומה חשיבות בזה, שהרי כיון שהחייל אינו מכיר בטיב הענינים והפרטים הנוגעים לחזית, אפשר ולפעמים קרוב לודאי שבהתנהגותו הוא בד' אמות שלו תלוי בטחון כל הגזרה או אפילו דכל החזית.

ד. ונקודה זו גם היא עקרית ואולי מקומה בראש, והיא, שבצבא אין מקום לומר שכיון שהוא איש פרטי ובעל בחירה, מי יאמר לו מה יעשה, ואם רוצה לסרב, או לשנות איזה פרט מפרטי הפקודה, או אפילו לעשות היפך הפקודה, ולא עוד אלא שהוא מסכים לקבל עליו כל התוצאות מהנהגתו האמורה, הרי זה ענינו הפרטי. שהרי מובן שמצד העדר הידיעות בכל ההיקף, אפשר שמה שנראה לו כענין של מה בכך, באמת נוגע לכל חבריו בצבא, ועד כדי פיקוח נפש, ועד לסכן כל המערכה וכו'."

לאחרי שמביא הרבי את כל ארבעת פרטי המשל, בהרחבה ובבהירות, מסכם הרבי שבנוגע לנמשל, אין צורך כ"כ להרחיב – "והנמשל מובן. ובפרט שבפירוש קרא השי"ת לכל בני ישראל, אנשים נשים וטף, בשם "צבאות ה'", מגוייסים בצבא ה', והוא ית' המפקד העליון ומצווה המצוות, ובפירוש אמר והדגיש שבשמירת מצוותיו תלוי לא רק ברכה הגשמית של ונתתי גשמיכם בעתם גו' אלא בזה תלוי גורלה של כל הארץ, ועד לשלום ובטחון גמור. הרי מובן שכל הנקודות האמורות (ועוד כהנה וכהנה) הן ביתר שאת וביתר עוז, מכל שכן וקל וחומר."

מכל זה יש לנו נקודה יסודית בהסברת היסוד של קבלת עול, ובע"ה יפעלו הדברים במשמיע ובשומעים, ונתחבר עוד יותר עם מלך מלכי המלכים הקב"ה, עד שנזכה לגאולת עולמים תיכף ומייד ממש.