כיצד להביט על יהודי?

מסופר (מובא בספר התולדות) כשהיה אדמו"ר האמצעי בן 16 שנה, התמנה ע"י אביו אדמו"ר הזקן לשמש משפיע ומדריך של האברכים. באחת ההתוועדויות שלו עם חניכיו, דיבר בהתרגשות גדולה בעניין נחיצות העבודה שבלב. הדברים עשו רושם אדיר על השומעים, אך גם עליו, עד שנפל למשכב למשך כמה ימים.

כשאחד מזקני החסידים שבא לבקרו שאל אותו למה דיבר בהתרגשות גדולה כל כך, ביודעו שזה מזיק לבריאותו, השיב לו הרבי האמצעי (דבריו מובאים להלן באותיות המודגשות):

כאשר האבא 'העמיס' עליי הדרכת האברכים אמר לי: על יהודי צריכים להביט כפי שהוא עומד  במחשבה הקדומה של  אדם קדמון. 

כלומר: על יהודי יש להביט ולהתייחס כפי שהוא במעלתו האמיתית ובשלימות, בשורשו הנעלה - במחשבת אדם קדמון, שהיא ה'תוכנית' והכוונה האלוקית השלמה, שכלולים בה כל פרטי הנבראים והעולמות. פתגם זה הובא גם בספר 'היום יום'.

וממשיך אדמו"ר האמצעי: ומזה למדתי ארבעה דברים:

 א. הנשמה כמו שהיא במחשבה הקדומה היא מדרגת בן. וכשיורדת להתלבש בגוף היא במדרגת עבד. ומכיוון שגם בירידתה למטה צריכים לראותה כמו שהיא במחשבה הקדומה, זאת אומרת שכל נשמה ונשמה יכולה להיות במדרגת בן גם בירידתה למטה.

מה ההבדל בין בן לעבד? כל עניינו של עבד הוא העבודה שהוא מבצע, ושוויו נמדד על פי יכולת תפקודו ותוצאות מעשיו. לעומת זאת, בן הוא חלק מהוריו, וקשור אליהם בקשר עצמי שאינו תלוי בהישגים ובתוצאות.

כשהנשמה נמצאת למעלה – היא בדרגה של בן. אך כשהיא יורדת למטה עליה לפעול בעולם ולמלא את תפקידה,  ואז היא בדרגה של עבד. וזהו החידוש, שההסתכלות על הזולת מתוך הערך העצמי (דרגת בן) צריכה להיות גם כאשר הוא נמצא בעולם הזה שבו הוא צריך לפעול כעבד; גם אז יש  לאדם שלימות וערך עצמי  שאינו תלוי בהישגיו.

ב. הנשמה כמו שהיא במחשבה הקדומה יש לה כוחות עצמיים שיכולה לפעול (באמצעותם) כל עניין עבודת הבירורים, ובירידתה למטה נותנים לה כוחות הנצרכים לה לעבודת הבירורים. 

כלומר: היכולת של הנשמה לפעול בעולם ולברר את הניצוצות בדברים השייכים לה נובעת מהכוחות הפנימיים שלה, הנמצאים בה בעצמיותה. לא ייתכן שאדם יקבל תפקיד ומשימה ולא יינתנו לו הכוחות הנדרשים לו כדי לבצע אותם.

ההסתכלות הנכונה על הזולת צריכה להיות מבוססת על האמונה שקיימים בו כל הכוחות הנדרשים לעבודתו בעולם. הוא אינו צריך ליצור אותם יש מאין אלא  לגלות אותם ולממשם.

ג. הנשמה כמו שהיא במחשבה הקדומה, הנה לבד זאת שהיא בעצמה נמצאת  שמה, הנה כלולות בה גם הנשמות העתידות להתגלות על ידה במשך כל הדורות עד ביאת הגואל בגמר כל הבירורים.

כלומר: יש לראות בזולת לא רק את עצמו כפי שהוא בעולם הזה, אלא מי שטמונים בו כל הנשמות העתידות להתגלות על ידיו עד סוף כל הדורות. וכאשר עוזרים ליהודי עוזרים גם לכל צאצאיו.

ד. הנשמה כמו שהיא במחשבה הקדומה הנה שם ישנו בכללות כל ענין עבודת הנשמה בהיותה למטה, אם  כמשפיע או מקבל, ובאיזה אופן, ובאמת שניהם כאחד מקבלים ממי שלמעלה  ממנו ומשפיע למי שלמטה ממנו וכל פרטי עניני עבודתו. 

כלומר: על כל נשמה מוטלת עבודה ייחודית שעליה לבצעהּ בעולם. מטלה זו שייכת רק אליה ומותאמת אליה בסגנונה המיוחד, ושום נשמה זולתה אינה יכולה לבצע אותה בעולם במקומה.

וממשיך אדמו"ר האמצעי: ומאמר זה... אין זה שרק על  הזולת צריכים להביט ככה, כי אם גם על עצמו צריכים להביט כמו שהנשמה שלו עומדת במחשבה הקדומה דאדם קדמון.

כלומר: הסתכלות כזאת חיונית גם ביחס של האדם אל עצמו: א. עליו להאמין שהקב"ה אוהב אותו אהבה עצמית, ללא תנאים, כדרגת הבן. ב. שניתנו לו מלמעלה כל הכוחות הנצרכים למילוי המשימות שעליו למלא. ג. שלמעשיו ולהחלטותיו יש השפעה על כל הנשמות שקשורות אליו ועל כל הנשמות שיצאו ממנו. ד. שעבודתו בעולם היא ייחודית, ואיש זולתו אינו יכול לעשותה.

על פי כל זה, המשיך והסביר הרבי האמצעי מה גרם לו להתרגש כל כך, עד כדי היזק לבריאותו:

וכשהתבוננתי... בייעוד של נשמתי שנמסרה לה כשירדה להתלבש בגופי, בנוגע לעצמי ולכל אותם הדורות הבאים ובאחריות הגדולה העמוסה עליי בנוגע אל המתחנך ודורותיו, כלום אפשר היה לי לכלוא רגשות לבי?

דברים אלו של אדמו"ר האמצעי מקנים נקודת מבט שלפיה ערכו של אדם איננו נמדד במבט "מלמטה למעלה" – היינו: על פי מעשיו ופעולותיו – אלא "מלמעלה למטה" – מתוך שלמותו הפנימית והערך הלא מותנה שלו.

כשאדם מרגיש שמקבלים אותו ומעריכים אותו בלא תלות במעשיו ובהישגיו, הוא נרגע וניגש בצורה בריאה ונכונה לעבודה שעליו לעשות. לעומת זאת, כשאדם מרגיש ששופטים אותו על פי מעשיו, שערכו תלוי בהישגים חיצוניים, הדבר יוצר אצלו מתח וחרדה והם אינם מאפשרים לו לעשות את עבודתו באופן ראוי ושלם.

באופן כזה על האדם להתייחס גם לעצמו: עליו למדוד ולהעריך את עצמו לא רק על פי פעולותיו החיצוניות ולא רק על פי הצלחות או כישלונות; עליו לראות בעצמו בן של הקב"ה שקיבל סל של כוחות ויכולות ובעזרתם יצליח בשליחותו בעולם.

עד כאן, הייתה סקירה קצרה של דוגמא להסתכלות על יהודי מאותה המחשבה הקדומה דא"ק.

צריכים להתרגל להסתכל על היהודי בעיניים כאלו, וכך להביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד.