יין של מחלל שבת

תשובה לשאלה זו דורשת בירור בכמה פרטים: א. באיזה סוג יין מדובר, מבושל או חי? ב. האם היתה נגיעה של ממש ביין או רק שאותו אחד הסתכל על היין ותו לא? ג. יש לבדוק מבחינה הלכתית האם באמת אותו יהודי מוגדר כמחלל שבת בפרהסיא או לא.
ולכן נפרט עד כמה שניתן:
מן התורה אסור לשתות או ליהנות מיין שנוסך לעבודה זרה. הגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ"ט ע"א) אומרת: "יין מנלן? אמר רבה בר אבוה אמר קרא {דברים לב-לח} "אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם" מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה".
כלומר, כמו שדבר שזבחוהו לע"ז אסור ליהנות ממנו, כך יין שנוסך לעבודה זרה -אסור ליהנות ממנו וודאי שאסור לשתותו.
חכמים החמירו בדבר והוסיפו שאפילו "סתם יינם" כלומר, כל יין ששייך לגוי אסור לשתותו או ליהנות ממנו.
וזה לשון המחבר (יורה דעה סימן קכג ס"א) וז"ל: "סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה"ה למגעם ביין שלנו".
וכתב הרמ"א: "משום גזרת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י"א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה, וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו ולכן מותר לגבות בחובו מן עובד כוכבים סתם יינם מפני דהוי כמציל מידם. . .ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר".
ובהמשך כתב המחבר (ס"ג): "יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים - מותר. ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח על גבי האש".
כלומר, שיין מבושל לא גזרו בו חכמים איסור (סיבת הדבר: ביאר הרא"ש במכת עירובין דף ס"ג ע"ב סי"ג, שהיות וגזירת חכמים ניתקנה מלכתחילה בשביל שלא יבואו להתחתן ח"ו מחמת קירוב הדעת שנוצר בשתיה יחד כידוע, והיות שיין מבושל אינו מצוי כ"כ – לכן לא גזרו בו).
גם בדין זה של נגיעת הגוי ביין ישנם מספר פרטים, ולא בכל מצב נאסר היין:
כתב השו"ע (שם סימן קכ"ד סכ"ד): "מגע עובד כוכבים ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהיה יורד מהדקל ובידו לולב ונגע בראש הלולב ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע"י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפילו בשתייה".
כלומר, שרק אם ידע הגוי שזה יין ונתכוין לגעת בו- אסור. אך אם לא ידע שזה יין או שנגע ביין אך לא הזיז אותו ממקומו – מותר היין בשתיה (שם ט"ז עא, וש"ך לא).
ישנם עוד ריבוי פרטים בנושא זה, אך נזכיר עוד שניים מהם: גם יין שאינו מבושל – אך חתום בשני חותמות – מותר לשתותו אף שנגע בו גוי (שו"ע יו"ד קי"ח ס"א), כ"ז כאשר היין שייך ליהודי שומר שבת, אך אם היין של גוי או של מחלל שבת בפרהסיה -אין הדבר מועיל ואסור לשתותו.
עוד נקודה: לגבי יין מבושל: מחלוקת הפוסקים האם פיסטור של ימינו נחשב כבישול או לא. לדעת ה"אגרות- משה" (יו"ד ח"ב סנ"ב) ו"שבט הלוי" (שו"ת שבט הלוי ב', נא) – נחשב כבישול, וממילא היין מותר בכל מצב. אך לדעת שו"ת מנחת שלמה (א, כה) ושו"ת אור לציון (ב, כ) – אין הפיסטור מחשיב את היין כמבושל.
לגבי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות:
כתב הטור (יו"ד סימן קיט ס"ז ד"ה "כתב הרשב"א"), שיהודי שהמיר דתו לע"ז (התנצר ח"ו וכדומה), או שהוא מחלל שבת בפרהסיה -אסור לשתות יין שנגע בו (כמובן שאם היין מבושל – מותר הדבר כדלעיל).
אמנם, בזמנינו רבו היהודים המוגדרים כ"תינוקות שנשבו", כלומר שזה שאינם שומרים תומ"צ (לעת עתה) הוא מכיון שלא גדלו והתחנכו בדרך התורה ומצוות, ולכן לא בכל מצב נחשבים כמחללי שבת בפרהסיא.
באם אותו יהודי מחלל שבת רק בסתר (כלומר בביתו וכדומה), אך אינו מחלל שבת בחוץ (לדוגמה: אינו נוסע בשבת ברכבו, אינו מדליק מוזיקה רועשת בחצרו וכו'), אינו נחשב מחלל שבת בפרהסיה. ויש לבדוק כל מקרה לגופו (וכמובן שבאם אין ידוע – יש להחמיר).
יש מהאחרונים שכתבו להתיר (שו"ת משנה הלכות תניינא ב, לו. שו"ת דברי חכמים עמ' קצ) באם אותו יהודי מחלל שבת מחסרון ידיעה או כשהוא בשלבי התקרבות לתורה ומצוות.
בשו"ת בנין ציון החדשות כתב, שאם אותו יהודי מקדש על היין – אף שלאחר מכן מחלל שבת – מותר היין בשתיה, היות וכל הסיבה לאסור היא מצד שהמחלל שבת בפרהסיה נחשב ככופר בכל התורה כולה, אך כשמקדש ואומר "ויכולו השמים והארץ" ומודה בבריאת העולם, א"כ אינו נחשב ככופר בכל התורה – ויינו יהיה מותר בשתיה.
אך כמובן, שכל מקרה לגופו ויש לבדוק את הפרטים שהבאנו לעיל, ולשאול רב מורה הוראה על אתר כיצד לנהוג, והחכם עיניו בראשו להתכונן מראש לסיטואציות כאלה (ולקנות יין מבושל וכדומה).