Ask The Rabbi

נושא:

ידיעת ה' והתפילה

למדתי בקורס אימון על הצורך להתפלל אל הקב"ה בסיומו של תהליך, והסבירו שם על הצורך המיוחד להתפלל ולפרט לקב"ה את הבירור הפנימי שעשיתי, את המסקנות שהגעתי אליהם, ומה אני מבקש בצורה פרטית.
ולכאורה, קשה לי קצת – הרי הקדוש ברוך הוא בוודאי יודע את כל התהליכים שהאדם עובר, ואם כן – די בכך שהאדם יפנה אליו ויבקש עזרתו (מאחר שזה הסדר שהשם קבע בעולם – שיפנו אליו ויתפללו). ולמה עליו לפרט בתפילה את כל התהליכים שהוא עבר בנפש. הרי הוא יודע הכל??

כדי לענות על השאלה הזאת, נקדים כי בחסידות מוסבר שבכל אדם יש שלוש נפשות: 'נפש בהמית', 'נפש שכלית' ו'נפש אלוקית'.
הנפש הבהמית היא הנפש הטבעית שבכל אחד מאיתנו, ושורשה מעולם התוהו. בחוויה הטבעית שלה, ללא עבודה ובירור, נמצאים בה כל מאפייני התוהו: מקום חיצוני הנוטה לקיצוניות וחש את עצמו בצורה שאינה שלמה.
על האדם מוטל לזכך את נפשו הבהמית ולהעלותה. הזיכוך וההתרוממות מעל התוהו מתחילים על ידי הכוח השכלי שבאדם שמכונה הנפש השכלית. באמצעות הבירור השכלי האדם נפתח לראייה הגיונית ומאוזנת יותר.
הנפש השכלית היא חלק מהיותנו 'אדם', והיא מאפשרת לנו להתרומם מעל הנפש הבהמית והחוויה הטבעית שבתוכנו.
אבל העבודה שנעשה באמצעות הנפש השכלית אין בכוחה להשיג את התיקון השלם. בקרבנו קיים מקום פנימי ועמוק יותר, שהוא הנפש האלוקית. נפש זו היא שמבטאת את שלמות התיקון.
מתוך המקום של הנפש האלוקית אנו רואים את המציאות לא רק בצורה עובדתית והגיונית (ראיית הנפש השכלית) אלא מתוך מבט אלוקי. לדוגמה, הנפש האלוקית מכירה ויודעת שהמציאות מתהווה בכל רגע על ידי הבורא, וכל פרט בה נוצר ומתקיים בהשגחה פרטית, מכוונת ומדויקת.
הנפש הבהמית רואה את המציאות באופן חלקי בלבד ולעיתים אף מעוות. הנפש השכלית רואה את המציאות של העולם כפי שהיא. הנפש האלוקית רואה את התכלית האמיתית והמשמעות של העולם, בהכוונת ה' והשגחתו.
ממילא, חשיפת התודעה של הנפש האלוקית היא עיקר התיקון.
דוגמה להבדלי הגישה בין שלוש הנפשות:
כיצד יגיב וירגיש ההורה שהציב לעצמו יעד לדבר עם הילדים בנחת וברוגע, כאשר הילד יתחצף אליו?
מצד המקום של תוהו, חוויית הנפש הבהמית – האדם יגיד לעצמו: "הילד חוצפן. איך הוא מעז להתנהג אלי ככה? מה יהיה איתו כשיגדל?" זוהי תגובה של תוהו, הנובעת כנראה מתחושה של פגיעה שנגרמה להורה מההתנהגות של הילד.
מצד המקום המתוקן, ברובד של הנפש השכלית – האדם יגיד לעצמו: "אינני צריך להיפגע מהילד. משהו כנראה הציק לו ולכן התנהג ככה. זה לא היה מכוון נגדי. עליי לנסות להבין מה הפריע לו, עם איזה קושי הוא מתמודד ומה הוא בעצם רוצה להשיג בהתנהגות זו? אולי הוא זקוק לתשומת לב? אם כך, אנסה לעזור לו". זוהי ראייה מציאותית, שאחראית לה הנפש השכלית של האדם, שהיא ממד מתוקן יותר בתוכו.
ויש ראייה עמוקה עוד יותר, מצד הנפש האלוקית, הרואה את התכלית והמשמעות של כל דבר. בראייה זו האדם יגיד לעצמו: "הקדוש ברוך הוא נתן לי את הבן הזה, שיש בו נשמה אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש וייעוד אלוקי בעולם. ההתנהגות של הילד מצביעה על בעיה, אך מבחינתי היא אתגר שהקב"ה העניק לי ורוצה שאעמוד בו. הקב"ה רוצה שאעזור לילד שלי לגלות את הכוחות שטמן בו, ואני אשתדל להתמודד עם האתגר הזה מתוך שמחה והודיה לה'". הנפש השכלית רואה את המציאות כפי שהיא. הנפש האלוקית מסוגלת לחבר את המציאות עם הכוונה האלוקית שבה.
זוהי הסיבה שעל האדם לעשות את תהליך הבירור השכלי והעבודה הפנימית גם באופן של תפילה ופנייה למעלה. על ידי כך האדם חושף בתוכו את המקום המתוקן והפנימי ביותר, שהוא הנפש האלוקית הקיימת בו.

לסיכום, מבחינה מעשית, בכל תהליך של שינוי והליכה אל יעד מתוקן, יש לתת מקום לעבודת התפילה והפנייה לקדוש ברוך הוא. ניתן (גם ככלי להעמקת ההזדהות) לחבר תפילה אישית שתכלול בתמצית את היעד המתוקן, את החשיבות שלו, את ההנחות המתוקנות ואת הרצון להתגבר על המניעות של התוהו החוסמות את הדרך להשיגו.
כדאי להקדיש מדי יום ביומו זמן לתפילה הזאת. פעולה בדרך זו תעזור לאדם להרגיש שהוא עומד מול הקב"ה ומפנה את העבודה הפנימית שלו כלפיו.
לתפילה זו יש שתי מעלות עיקריות:
א. בכוחה לעורר סייעתא דשמיא כבכל תפילה ופנייה לבורא.
ב. היא מקדמת את ההתבוננות וההפנמה של העבודה האישית, באופן שפונה כלפי מעלה וחושף את המקום המתוקן והעמוק ביותר שבאדם.
תפילה היא גם הזדמנות לאדם לחזק בתוכו את האמונה שכל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית, שכל התמודדות שהאדם עובר בחייו – חיובית או שלילית – הכול נגזר מלמעלה, ואין לשום אדם אחר השפעה אמיתית על מה שהוא עובר כיוון שהכול מכוון מאיתו יתברך.


מקורות

שדי חמד מערכת אבילות סימן ק"ח.


שם פאת השדה מערכת אבילות סימן ו'.


זוהר פ' וישלח דף קס"ח עמ' א'.


שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סימן ס"ד.


יסוד יוסף סוף פ"ב.


קב הישר פ"ב בסופו.


דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח.


נטעי גבריאל הלכות אבילות ח"ב פרק צ"א.


אגרות קודש ח"ו עמ' שמח.


שו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה.