חסימה מאמונה שניתן להשתנות

אחד המחסומים הגדולים ביותר של האדם ליצירת שינוי אמיתי בחייו הוא המחשבה: "אני כזה, ואין מה לעשות". האדם אומר לעצמו "זה האופי שלי", והוא נשאר אסור וכבול ל'אופי' שלו בלא יכולת להשתנות.
על האדם להבין שגם אם הוא מזדהה עם תחושות שליליות ועם דרכי הנהגה לא נכונות – זה קורה מפני שהִפנים הנחות שגויות של תוהו, זאת אומרת שישנם הנחות מסוימות שהוא רכש אותם מהעבר, או שהוא רכש אותם מהנהגה שהוא ראה, או מדברים נוספים – שהנחות אלו שייכות יותר לכיוון של ה"תוהו" המקום השבור והבלתי מתוקן, אבל אין פירוש הדבר שהן מאפיינות את דמותו שלו.
כשם שהנחות אלו הופנמו בתוכו, כך הוא יכול להתנתק מהן על ידי הפנמה של מערכת הנחות חדשה ומתוקנת.
כלל זה נכון לא רק להנחות הנרכשות [היינו הנחות שהאדם רכש אותם מהעבר, או מאנשים אחרים], אלא אפילו להנחות מולדות [שעוד מלידתו כך הוא מבין ומרגיש], שגם אותן ניתן, על ידי עבודה, לשנות ולהפוך.
[אלא שיש להתחשב גם בשייכות הפנימית אל הדבר, כדי שלא ליצור קונפליקט ומתח בין השייכות הפנימית אל החיים המעשיים. ועיין בהמשך המאמרים תער"ב של כ"ק האדמו"ר הרש"ב, פרק רנא ואילך, שם דן אם ניתן לשנות את הציור של המידה שהושרשה באדם מטבע ברייתו.]
כדי ליצור שינוי מעשי או רגשי, על האדם לנתח תחילה את הראש הפנימי שעומד מאחורי ההתנהלות שלו בפועל. ההתנהלות בפועל – הדעה – היא הנקודה הסופית שמפעילה את החוויה. כדי לשנותה, יש לשנות קודם את ההנחות והתובנות שבבסיסה.
בכל תחום מתחומי החיים של האדם, בין אם זה תחומים ששייכים יותר לאדם עצמו, או שאלו תחומים ששייכים יותר להנהגה של האדם כלפי חוץ, האדם צריך לזהות את הנחות היסוד שלו, את התובנות ואת הדעות וההרגלים שלו.
לדוגמה: שני אנשים העובדים באותו מקום עבודה, ולכל אחד מהם יש הנחה אחרת ביחס לעבודה. האחד סובר ש"מוכרחים לעבוד. מי שלא עובד הוא בטלן", ולדברי חברו: "בשביל להתפרנס צריך לעבוד. אך אם אפשר בלי לעבוד – מה טוב". הנחות ותובנות אלו, המתייחסות לאותה המציאות, משפיעות בהכרח על היחס של כל אחד מהם לעבודה, והן יכולות להיות מנוע פנימי לחוויות שונות שלהם בתחום זה.
בראש של האדם, בתודעה שלו, שוכנים המדדים הפנימיים המגדירים לו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, מה טוב לו ומה לא טוב, מה מועיל ומה מזיק, מה ראוי לעשות ומה לא ראוי.
לעיתים קרובות האדם אינו מודע לראש הפנימי שלו אלא לביטויים הגלויים שלו בלבד כגון ההתנהגות או דפוסי פעולה. היכולת לזהות את הראש היא אחד הדברים החשובים על מנת ליצור שינוי אמיתי.
זיהוי הראש הוא ההכרה של האדם בהיגיון המניע אותו לפעולה.
את הדעות קל יותר לזהות, כיוון שעל פי רוב הן מתבטאות בהרגלים החוזרים ונשנים בהתמדה, למשל: אדם שתמיד כועס, הכעס נהפך בתודעתו לדעה.
לפעמים קושי מסוים הוא נקודתי ועכשווי ואינו מבטא דעה של האדם, אך אם הוא חוזר ומופיע שוב ושוב סביב נקודה ספציפית, לדוגמה: בכל התחלה חדשה הוא מרגיש קושי – במקרה כזה כבר מדובר בדעה.
זיהוי הנחות קשה יותר, לא רק מפני שהן שורשיות יותר בתפיסה, אלא גם מכיוון שההנחה לא תמיד באה לידי ביטוי בהרגל מעשי.
בשביל לזהות הנחות בתחום מסוים, האדם צריך לשאול את עצמו: "מה חשוב לי בנושא הזה?", "מה הערך שאני מוצא בדבר הזה?" וכדומה. התשובות לשאלות אלו יבטאו את הכללים הפנימיים שעומדים מאחורי יחסו לתחום העומד במוקד הבירור.
השלב הראשוני של האדם שרוצה לעבור תהליך ולשנות את ההנהגה שלו – היה החיפוש של אותה הנחה שעומדת מאחרי המחשבות שלו. מבלי להיכנס אם המחשבות האלו הם מחשבות נכונות או שהם מחשבות לא נכונות – תחילה צריכים לזהות מה הם אותם המחשבות, ומאיזה מקום הם מגיעים.
לסיכומו של עניין: שינוי פנימי מתחיל מהראש. בבסיס כל פעולה והרגל של אדם יש הנחות, תובנות ודעות שנמצאות בראש הפנימי שלו. כדי לתקן מצב תוהי, מצב לא נכון, צריך לבדוק את הראש של האדם באותו תחום ולסגל אמונות פנימיות מתוקנות.
מתוך ההבנה שאומרת, שגם מה שאני פועל ועושה, זה לאו דווקא הדמות האמיתית שלי, אלה זאת התנהגות שנרכשה אצלי ממקום אחר, יכולים לפעול לשנות את ההנחות, וממילא לשנות את ההנהגות בפועל ממש.
לעיון נוסף בכל עניין זה, ניתן לעיין בשיעורים ובמאמרים נוספים המובאים באתרנו, המבארים את העניין.