שלום וברכה. ישנם ביאורים רבים המבארים כיצד אפשר להתחזק בביטחון בבורא עולם, ובמיוחד בספר חובת הלבבות, לרבינו בחיי, שם מסביר באריכות את מהות הביטחון ואת ההסתכלות הנכונה שצריכה להיות לאדם. הרבי הורה פעמים רבות ללמוד את ספר זה.
אחת המידות שעוזרות כדי לנצח את הפחד וחוסר הידיעה מה העתיד, זוהי מידת הנצח..
עניינה של מידה זו מובא בתניא באיגרת טו:
"וגם בכלל בחינת נצח הוא לנצח ולעמוד נגד כל מונע ההשפעה והלימוד מבנו מבית ומחוץ. מבית היינו להתחזק נגד מידת הגבורה והצמצום שבאב עצמו שהיא מעוררת דינים ברצונו על בנו לומר שאינו ראוי לכך עדיין...".
נצח מבטא עיקשות (במובן החיובי שלה) של האדם לפעול על פי רצונו. מידת הנצח עניינה לנצח את כל המניעות והעיכובים שעומדים בדרכה של ההשפעה, הן "מבית" – תכונות כגון עצלות או כבדות וגם מידת הגבורה (כגון חשש שמא בפעולתו יגרום להמשכת השפע למקום שעדיין אינו ראוי לו); הן "מבחוץ" – הפרעות חיצוניות.
ההבנה השכלית וההתעוררות הרגשית נחוצות וחשובות מאוד, אבל בשלב הביצוע לא די בהן. הנצח הוא חשיפת הכוחות הפנימיים והאמונה של האדם ביכולתו, וכשמגייסים אותו לעזרתנו – אפשר להתגבר ולנצח.
כאשר יש רגש של אהבה וחיבור, מתעורר הרצון הטבעי שיהיה לאחר טוב. מצד האמת, בתוך הלב פנימה, כל אחד מאיתנו חפץ בשלום חברו, שהרי הנפשות מחוברות, ורק הגופים מחולקים (כמובא בתניא פרק לב), אבל כדי להגיע לרצון הזה, נדרש לעיתים 'ניצוח' – יש לנצח את התודעה הגלויה שבה מרגישים ריחוק, ולחשוף את הפנים, שבו מצוי חיבור.
מידת הנצח באדם היא גם היכולת שלו לנצח את עצמו ולפעול באופן שהוא הפך טבעו, לדוגמה: גם אם מידת החסד אינה מפותחת אצלו די הצורך, ומצד הרגש שלו הוא לא נמשך להשפעה ולנתינה – מידת הנצח עשויה לגרום לו לגלות בעצמו כוחות של השפעה ונתינה, בדרך של ניצוח והתגברות.
אף על פי שהעתיד אינו ידוע, ויש גורמים שאינם תלויים באדם, אינו דומה אדם הצועד לקראת משימה כלשהי בחייו כשהוא שרוי במתח, דאגה וחרדה, לאדם הצועד לקראת אותה משימה כשהוא חדור תחושת ביטחון ושמחה.
פתגם חסידי אומר: "למלחמה צריך לצאת ב'מארש' של ניצחון". כדי לנצח במלחמה דרוש לאדם ביטחון שיצליח לנצח. הביטחון בניצחון פועל וגורם לניצחון בפועל, וזהו אחד מתכסיסי המלחמה. הרגש והחוויה הפנימית של האדם משפיעים מאוד על יכולת הביצוע שלו, ויכולת הביצוע שלו בוודאי משפיעה על ההצלחה או על חוסר ההצלחה שלו.
מסיבה זו על האדם לפתח מחשבות חיוביות ומלאות ביטחון ככל האפשר. צעידה מתוך מקום כזה מגדילה את ההתלהבות וחושפת כוחות נעלמים, וממילא מגדילה לאין ערוך את סיכויי ההצלחה.
וכך כותב האדמו"ר הזקן בספר התניא (פרק כו):
"ברם כגון דא צריך לאודעי (אבל על זה צריך להודיע) כלל גדול: כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם".
נוסף על כך, תורת החסידות מסבירה כי המחשבה החיובית עצמה בכוחה ליצור או להביא את העתיד הטוב והחיובי, כלשון הפתגם הידוע: "חשוב טוב – יהיה טוב".
למרבה הצער גם המחשבה השלילית יכולה להגשים את עצמה, חלילה, כלשון הפסוק "וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג, כה) – וזאת, מפני שהאדם "ממשיך" – מביא על עצמו – השפעה מהמקום שהוא חושב עליו ונמצא בו. חשוב לזכור שהביטחון והחשיבה החיובית ממשיכים על האדם את חסד ה' בגלוי, כלשון הפסוק: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י),
צריכים להתחזק בביטחון בה', לדעת שהוא מנהל את העולם, הוא ואין בלתו. וכמו שכותב בעל ספר חובת הלבבות, שאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא אסור בחדר, ואין אף חאד בעולם שיכול להועיל לו או להזיק לו, אלא רק הוא לבדו זוהי ההסתכלות הנכונה.
צריכים להבין שמבלעדי הקב"ה, אין שום מציאות בעולם שיכולה לשנות או לכוונן את העתיד.
בזכות ההתחזקות בביטחון, נזכה גם לביאת משיח צדקנו, בזכות האמונה והביטחון נגאלו אבותינו.
