בכללות השאלה, ניתן ללמוד בספר חובת הלבבות, בשער הביטחון רבינו בחיי, ששם הוא מסביר באריכות את מהות מידת הביטחון, שבעצם, המנוחה והרוגע הנפשי תלויים בבטחונו של האדם. באתר תוכל למצוא סדרת שיעורים על שער הביטחון.
רבים מנסים להגדיר בהגדרות שונות מהי מהותה של המנוחה, אך הרבי בעצמו ענה במכתב מהי הגדרתה, ומהי הדרך להגיע אליה:
"בשאלתו מה זה 'מנוחת הנפש'; אינו מובן מה הוא הספק בדבר, ואם כוונתו באיזה דרך לבוא לזה, הנה בכלל תלוי זה במידת הביטחון ותוקפה, ובפרט על פי תורת הבעש"ט בעניין דהשגחה פרטית. ומהנכון שילמד פעמיים ושלוש שער הביטחון בספר חובת הלבבות"
הוראה זו של הרבי חוזרת במקומות נוספים, ומהם:
"ידועה העצה היעוצה להיעדר הדאגות, הוא מדת הביטחון; והאריכות בהאופן איך להסביר לעצמו ענין הביטחון, מבואר בכמה מקומות ומהם בספר חובת הלבבות שער הבטחון" "ילמוד בחובת הלבבות שער הביטחון ויתבונן בתוכנו מזמן לזמן".
ואכן כשמעיינים שם רואים דבר מעניין: רבינו בחיי מגדיר בספרו את הביטחון כמנוחת הנפש, וכלשונו בפרק הראשון "מהות הביטחון – מנוחת נפש הבוטח". הגדרה זו מוסיפה הבנה בהוראה זו של הרבי, שכדי להגיע למנוחת הנפש יש לחזק את מידת הביטחון.
הדרך למנוחה
בשיחה מיוחדת, שאמר הרבי בשבת פ' במדבר תשנ"א, הסביר הרבי באריכות את מהותה של המנוחה, הדרך להגיע אלי', ומה קורה אצל האדם בזמנים שהוא לא נמצא במנוחה.
בתחילה מקדים שם הרבי, שהעולם כולו נברא באופן של חוסר מנוחה מצד עצמו:
"העולם מצד עצמו נברא באופן דשינוי ותנועה (היפך המנוחה, "חסר מנוחה"), ולכל לראש – השינויים דכללות ענין הזמן (יום ראשון, יום שני וכו'), שענינו וגדרו הוא – חילוף ושינוי דעבר הוה ועתיד (ובכללות – קדימה ואיחור), וכל הנבראים שבעולם (שגדרו הוא זמן ומקום) כפופים לשינויי הזמן, באופן כזה שהם משתנים כל הזמן; ונוסף לזה ישנם השינויים הפרטיים של כל נברא בעולם.
ולהוסיף, שגם ההתחלקות דמקום – חילוקי הדרגות דמעלה ומטה והצדדים, והשינויים ממקום למקום – קשורה עם היפך המנוחה (ואדרבה – שינוי), כיון שלכל מקום יש את ענינו והנהגותיו וכו' השונים, והליכה ממקום אחד למשנהו קשורה בטלטול ושינוי ממקומו ומצבו הקודם".
ומסביר שם הרבי באריכות, שיום השבת, הוא זה שהביא את המנוחה בעולם, כיון שהבריאה הסתיימה בששת ימי בראשית, אזי ביום השבת נרגש בכל העולם הכוונה האחת והיחידה בכל פרטי הבריאה, שהיא נעלית בעצם מזמן ומקום.
ונקודה זו היא יסודית ועיקרית ביותר בחיים של כל אחד ואחד כדי להגיע למנוחה – שירגיש את הכוונה והתכלית שלשמה הוא נברא.
וכמו שמתאר שם הרבי באריכות את מצבו של היהודי שלא יודע מהי המטרה והתכלית של חייו:
"כפי שהוא בפשטות הדברים, בטבע בני אדם: כאשר אדם אינו מרגיש את הכוונה והתכלית בחייו (ש"אני נבראתי לשמש את קוני"), אינו יכול להיות במנוחה והתיישבות אמיתית, כיון ששינויי הזמן והמקום וכל ריבוי הפרטים ופרטי פרטים שבחייו גורמים אי-שקט תמידי, ש"שובר" אותו; דוקא כאשר הוא מרגיש את המטרה – הכוונה והתכלית – הטמונה בכל הפרטים, הרי זה מביא לו מנוחה, שהיא למעלה מתנועה ושינוי דפרטי החיים, ובמילא – לשלימות האדם, וכפי שרואים בפשטות שאדם נמצא יותר בשלימות כאשר יש לו מנוחה, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף.
ויתירה מזו: זה מביא מנוחה לא רק להאדם עצמו, אלא גם לכל הענינים שהוא עושה בעולם, שהם נעשים בשלימות יתירה וביתר הצלחה כאשר הם נעשים מתוך מנוחה, עד שזה מביא מנוחה בכל העולם כולו""
וכפי שרואים בפשטות, שקביעת המנוחה בנפש מאפשרת לאדם לפעול נכון במציאות שסביבו ולהצליח במשימות הנוגעות לעצמו, לבני משפחתו, למקום עבודתו ולפרנסתו, וגם במילוי תפקידו ושליחותו בעולם.
ולכן, כבסיס לכל, צריכים להתבונן ולחשוב מהי התכלית והמטרה שלשמה כל אחד נברא – "לשמש את קוני", ובכך שלכל אחד ישנה שליחות מיוחדת שאותה הוא קיבל מבורא עולם, ועליו מוטלת האחריות למלאות את הכוונה ולהביא גאולה לא רק לו, אלא לעולם כולו.
כל הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף בתקפותנו, שכפי שאמר הרבי, כבר נמצאים סמוך ממש לגאולה, ותיכף ומייד ממש תתגלה בעולם כולו הכוונה והתכלית שלשמה הוא נברא – הגאולה האמיתית והשלימה, ורק צריכים לקבל את פני משיח צדקנו ומייד.
בברכה.
