שלום וברכה!
זכיתי ולפני כמה שנים גיליתי את האור של תורת החסידות. יש לי כמה אחים ואחיות שאני מאוד רוצה שיתקרבו ג"כ ואני פועל כמה שאני יכול כדי שזה יקרה (דרך אנשים אחרים כהוראת הרבי). אבל יש כמה נקודות שאשמח לביאור עליהם.
1. באינספור מקומות בלקו"ש הרבי מדגיש את המעלה העצומה של ישראל. שבעצם אפ' התורה ניתנה רק כדי לגלות את מעלתם של ישראל. ומצד פנימיות הנשמה יהודי הוא תמיד בבחינת צדיק.
אז אם בעצם כל יהודי הוא לנצח טהור – למה צריך להשתדל כ"כ לקרב אותם?
2. אם יש לי עצבות מכך שהם עדיין לא התקרבו – לאיזה סוג עצבות בתניא היא משתייכת? (מילי דעלמא או דשמיא?)
3. בנוגע לקטע של הבחירה חופשית אשמח להבהרה: האם באמת אני בעל הבית האם הם יתקרבו או לא? הרי אם זה רצון הקב"ה זה ודאי יקרה בין אם אני אהיה הצינור או לא. שהרי לכאורה אני לא בעה"ב על הייעוד של אף אחד ואם פלוני נועד להיות חסיד זה יקרה בין כך ובין כך.
תודה רבה!