המנהג החשוב באלול

כפי שהזכרתם בשאלה, בחודש אלול ישנם מנהגים רבים, כאלו ידועים יותר וכאלו ידועים פחות. והסיבה למיוחדות של ימים אלו, הוא מצד שבראש חודש אלול, משה רבינו עלה להר סיני בפעם השלישית (כידוע שעלה משה כמה פעמים) וזה היה כדי לקבל את הלוחות האחרונים – הלוחות השניים, שהיו בהם כמה שינויים על הלוחות הראשונות.

לאחרי ארבעים יום, מאז שעלה משה רבינו להר סיני, ביום י' בתשרי – יום הכיפורים, ירד משה רבינו עם הלוחות השניים, עם הלוחות בידיים שלו, והודיע לכל עם ישראל שהתרצו והתקבלו לפני הקב"ה. וקבעו את היום הזה – יום הכיפורים – כיום סליחה ומחילה, מידי שנה בשנה.

את אותם הארבעים יום, מר"ח אלול עם יום הכיפורים, מציינים כימי סגולה ורצון, ימי מחילה וכפרה. ולכן ישנם ריבוי מנהגים – לעורר ולהתחבר עם הסליחה והמחילה.

ולפני שננסה להגדיר מנהג אחד שעליו צריכים לשים את הדגש, נציין את המנהג הידוע לתקוע בשופר בכל יום בחודש אלול (מלבד א' דר"ח – שבו תוקעין להתלמד), והסמך לזה הוא ממה שנאמר "תקעו בחודש שופר" – שמשמע "בחודש" כולו, ולא רק בראש השנה.

וכן המנהג הידוע לומר את ה"סליחות" (כל קהילה וקהילה לפי מנהגה במספר הימים, אם מתחילים מר"ח או מזמן אחר וכו').

מנהג נוסף הוא לומר את המזמור לדוד ה' אורי בשחרית ובמנחה.

מנהג נוסף, שהוא מסורת מהבעש"ט, לומר בכל יום – מב' דר"ח אלול, שלושה פרקי תהילים, וביום הכיפורים שלושים וששה פרקים – וכך לסיים את כל התהילים בימים אלו.

מנהג נוסף – שעליו נתמקד בתשובה זו, הוא המנהג להרבות בצדקה בחודש אלול. והמקור לזה, שצריכים לשים דגש מיוחד על מנהג זה, הוא ממה שכתב הרמב"ם בהל' תשובה על עשרת ימי תשובה – וזה לשונו:

"אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים כו' והטיבו דרכיכם כו' צריך כל אדם שיראה עצמו כו' חציו זכאי כו' עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה כו' ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".

בדברי הרמב"ם שמים לב לעניין מיוחד, הרמב"ם הוציא את המנהג של "להרבות בצדקה" מהכלל "מעשים טובים ולעסוק במצות", ולא רק שהוא הוציא אותו מן הכלל, אלא הוא הקדימו מכל שאר הענינים. ומזה מובן, שבעשרת ימי תשובה, למרות שצריכה להיות התחזקות בכל הענינים של תורה ומצוות, הנה לכל לראש צריכים להרבות במצוות הצדקה.

ומזה לומד הרבי, בליקוטי שיחות חל"ד שיחה ל"'ראה – אלול", שכן צריכים להרבות במיוחד בחודש אלול, וזה לשונו של הרבי:

"ומזה יש ללמוד מעין זה בענין חודש אלול, כיון שהוא מעין עשרת ימי תשובה בכמה ענינים:

(א) אלול הוא חודש התשובה, בדוגמת עשרת ימי תשובה,

(ב) כמו שעשרה ימים אלו הם הכנה לה"חתימה" דיום הכפורים (כמבואר במפרשים, שזהו הטעם שמרבים בצדקה וכו' בימים אלו, כי "הבינוני תולין אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים") — כמו כן כל חודש אלול הוא הכנה לה"כתיבה" (תחילת הדין) דראש השנה.

(ג) ויתירה מזו: כל מ' יום מר"ח אלול עד אחרי יום הכפורים הם המשך וחפצא אחת של ימי תשובה, כמבואר בב"ח "מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד מ' יום מר"ח אלול ועד יום הכפורים כי באלו מ' ימי [יום] התשובה מקובלת כו' דודו קרוב לקבל תשובה מאהבה",

דמזה מובן, שע"ד שבעשי"ת ישנו ענין מיוחד "להרבות בצדקה", כך גם בחודש אלול, שראשית ההתחזקות בעניני תומ"צ שבחודש זה צ"ל בענין הצדקה, "להרבות בצדקה". וי"ל שזה נרמז ג"כ בזה שהצירוף דשם הוי' שמאיר בחודש אלול יוצא מס"ת של "וצדקה תהי' לנו כי".".

בהמשך השיחה, מבאר הרבי ומפלפל מדוע באמת צריכים להרבות במיוחד בענין הצדקה, ושבזה מתבטא במיוחד העניין של חודש אלול, וכדי לראות את הדברים בשלימותם יש לעיין במקורה של השיחה.

אבל הנוגע לשאלתך, לכאורה יש לומר, שמשיחה זו מובן שראשית ההתחזקות בעניני התורה והמצוות בחודש זה צריכה להיות בעניין הצדקה.

כמובן וגם פשוט שכדאי לעורר על כל המנהגים, ולקיים כמה שיותר דברי חכמים, אבל אם מחפשים משהו שבו צריכה להיות ראשית ההתחזקות, הנה מזה נראה שהוא – ענין הצדקה.