בנוגע לשאלה האם קטן יכול להחזיק ס"ת, בזמן קריאת ההפטרה, או בזמן שמוציאים ב' ס"ת, הנה המנהג בפועל הוא, שניתן לתת אף לילד קטן להחזיק הס"ת, (רק כמובן שאם מדובר בס"ת כבד וגדול, יש לראות ולהשגיח שיכול להחזיקו כראוי).
ובמקורה ובטעמה של ההלכה הזאת, הנה כתב בשערי אפרים (שער י' סעיף ו'): ולא יפה עושין מה שמוסרין הספר לנער מנוער שאין זה כבוד התורה. ובספר חיים (לר' חיים פלאג'י ס"ב א') הוסיף: זאת ועוד כי יש לחוש לנפילת ספר תורה ח"ו מיד הקטן כי לא יוכל שאתו כאשר אירע פעמים הרבה ואז ח"ו ידאגו כל הציבור.
וממשיך שם: אלא דיש ללמד זכות על המנהג משום מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, דהבנים ערבים במתן תורה וכדי להורות על זה דיתנו דעתם האבות דבניהם ערבים, נותנים הספר תורה לבנים. ועוד דאדרבה מבקשים תינוקות של בית רבן שלא חטאו, ע"ד שאמרו דידי ודידך מאי, אינו דומה הבל שאין בו חטא, והם נקיים מעון קרי.
ומסיים שם: אך בזאת צריך שיזהרו הרבה שיהיה עומד אתו עמו גדול בשנים לעזר וסיוע ולא יזוז ידו מתוך ידו לבל יפול ח"ו. ומה גם אם הספר תורה גדול והרמונים והעטרות כמשא כבד יכבדו ממנו דצריך זהירות טפי שלא להניחו לתינוק יחידי ושומע לנו ישכון בטח. וכמו כן צריך להיזהר בספר שני שהוא מחזיקו עד שישלימו קריאת ספר תורה בראשון. דצריך למסרו ביד גדול בעל כוח להחזיקו בידו שלא יפול ממנו, ולא להניחו ביד קטן.
ובאג"ק ח"ג עמ' קלח: אם נותנים לקטן להחזיק ספר תורה אחר הגבהה וכיוצא בזה? והשיב: כן ראיתי נוהגים באין מוחה ומפריע.
[הנה מש"כ "וכיוצא בזה", לכאורה פשטות הכוונה היא עוד מקרים כיוצא בזה, כגון החזקת ס"ת כשמוציאים ב' ספרים – עד שיגמרו לקרות בראשון. אמנם אפשר אולי הכוונה ליתן להם להלביש המעיל והחגורה (שלטעם השערי אפרים ניתן לומר גם בזה שאי"ז כבוד התורה), וכן להחזיר הס"ת למקומו בארון וצ"ע. (ובאמת שבזה כמעט בכל מקום נוהגים שלוקחים התורה מיד הקטן שהחזיקו בישיבה עד סיום ההפטרה או הקריאה בתורה בהוצאת ב' ספרים, – ומוסרים לגדול שיוליכו חזרה לארון). אמנם אי"ז שולל שצריך ליזהר ליתן לקטן שיכול להחזיקו כראוי, רק שאין להתחשב בסברא שאי"ז מכבוד התורה, כי אדרבה וכאמור].
ולפי כל זה ברור ומובן, שניתן לתת את הספר לילד, כי הוא כבוד התורה. ויש להוסיף לכל זה את המבואר בתורת החסידות, שדווקא בזכות הילדים, הם אלו שניכר בהם הפשטות של התורה, והם ה"ערבים" האמיתיים לנצח נצחים שבני ישראל ישמרו וילמדו את התורה בפועל ממש. ולכן, באם שומרים על ההקפדות האמורות, ניתן להתיר זאת.
ובנוגע לשאלה על אדם שבירך לאחר קריאתו בתורה – שוב את הברכה "אשר בחר בנו" (במקום "אשר נתן לנו"), האם הוא צריך לחזור ולברך שוב על התורה, הנה הדין בזה הוא שאם הוא לא סיים עדיין את שם השם שבסיום הברכה, יחזור ויאמר כתיקונו, ואם סיים לא יחזור ויברך שוב.
והסיבה לכל זה הוא, לפי מה שמובא במשנה ברורה סימן קלט ס"ק טו בשם דה"ח: "אם אמר ברכה הראשונה כראוי ובברכה השניה טעה והתחיל אשר בחר בנו, אם נזכר טרם אמרו בא"י נותן התורה יתחיל מאשר נתן לנו, אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר בא"י נותן התורה, יתחיל עוד הפעם מתחלת הברכה, ואם נזכר לאחר בא"י קודם נותן התורה יאמר מיד אמ"ה אשר נתן לנו וכו'.
אמנם השערי אפרים (ד, כג), וכן במסגרת השולחן סק"ב) פסקו שיצא בדיעבד, כיון שברכה אחרונה שבס"ת לד"ה היא מדרבנן וסמכינן המ"ד 'אין סדר לברכות', ויצא בנוסח ברכה ראשונה – "אשר בחר בנו". ובכף החיים (סקמ"ט) נקט ג"כ שלא יחזור ויברך מטעם הכלל "ספק ברכות להקל".
ולכן, מצד הכלל הידוע בברכות ש"ספק ברכות להקל", הנה גם כאן יש להקל ולא צריכים לחזור ולברך את הברכה הזאת שוב, אלא יכולים להסתפק במה שבירך את הברכה קודם לכן, כי היא גם כן תופסת לצורך זה.
ואולי כדאי לתקן, מה שנוהגים בכמה וכמה מבתי הכנסיות, לשים דף מודפס או לוחיות על יד העולה לתורה, שהוא יוכל לראות את הברכות כמו שצריך, ולא יצטרך להתבלבל בברכות.
