Ask The Rabbi

נושא: תפילה

מקום ה"כתר" בנפש האדם

האם ישנה אפשרות להגדיר מה הכוונה בכוחות האדם – המקום של ה"כתר"? היכן הוא ממקום בכוחות של האדם, וכיצד באמת ניתן לראות מה המקום של הכתר אצלי?

המענה לתשובה זו, לא יכול להיות על פני תשובה אחת, אלא מוכרחים ללבן וללמוד את הנושא כמו שצריך. להלן נביא סקירה קצרה על הנושא, ולהרחבת העניין ולהבנתו לעומקו, מוכרחים ללמוד את הנושא מבפנים, ע"פ המקורות.

בכללות, ה"כתר" של האדם הוא לא מודע. הוא נעלם. לכן בדרך רגילה, לאדם שיש רגשות לא מתוקנים והוא צריך טיפול, ההתעסקות היא בכוחות הגלויים של השכל והמדות ודרכם להוביל את האדם למחשבות ורגשות מתוקנים.

ישנם מקרים קשים יותר שבאמצעות כח הדעת (שהוא המפתח של הרגש) ניתן לבחון את ה"השתקפות" של הכתר במצב, ולברר את אופן ההארה והגילוי  של חלקי הכתר (הרצון, העונג והתענוג עצמי) בכחות הגלויים. מאתרים את העיוותים ומבצעים לעבודה של שינוי ברגשות.

ההשפעה מהכתר על הרגש האדם בעבודה הרגילה  נעשית בשני סוגים של תהליכים. ישנה עבודה של "אור ישר" של הכתר, וישנה עבודה של "אור חוזר".

כיוון שבין הכתר לחכמה יש צמצום, מה שמגיע מהכתר לחכמה זו רק הארה. מהחכמה זה מתפרט בבינה וזה משפיע על התהליך הרגשי. וכך התהליך השכלי משפיע על חיצוניות הרגש ועל המעשים וההתנהגות. תהליך זה הוא תהליך של אור ישר המשפיע "מלמעלה למטה". תיקון ה"עיוות" שבכתר מלמעלה - דרך החכמה - רגש- עד למעשה.

ישנו תהליך של "אור חוזר": דרך הפעולות המעשיות נוצרת השפעה ושינוי בכתר ("נעוץ תחילתן בסופן") המשפיע ומשנה את השכל, את הרגש וההתנהגות, אבל כיוון שזה פעולה של מעשה ההשפעה על הכתר וממנו, היא רק בצורה עקיפה ולא שלימה.

בעבודה הארוכה של חשיפת הכתר עצמו, ישנה עבודה ותוצאה של אור חוזר מהכתר. אך בזה יש גם השפעה ישירה ופנימית של הכתר.

כדי להבין זאת יש להקדים את ההקשר של העבודה של חשיפת הכתר לעבודת התשובה בה ישנם 2 סוגים - "תשובה תתאה" ו"תשובה עילאה".

בתשובה תתאה, האדם שב, ע"י הרגשת ריחוק ומרירות ממצבו. אך בכדי לבוא לתשובה עילאה (שחושפת את הכתר ומתקנת את הכל) נדרש לעשות עבודה ותהליך של  התבוננות עם המוחין. אבל אין מדובר על התהליך הרגיל של התבוננות כבדרך הקצרה, שעיקרה היא (כדלעיל) באופן של אור ישר ומלמעלה למטה. אלא בתשובה עילאה ההתבוננות והעבודה היא לפעול גילוי שלם[1] לא כמו בדרך הקצרה, בשינוי המעשים, שאז אור חוזר המשפיע בצורה מקיפה.

 של אור חוזר מהכתר באמצעות עבודה של מלמטה למעלה. וזו עבודה שחושפת את הכתר בצורה ישירה.

עבודה זו נעשית על ידי מוח הבינה ובפרטיות על ידי הפנימיות של בינה. וזו המשמעות של "פנימיות אמא" - פנימיות עתיק. שע"י ההתבוננות בכחות השכל מלמטה למעלה (עבודה השייכת לספירת הבינה), יותר פנימה ויותר פנימה. האדם חושף ומגלה את הכתר, עד הדרגה הנעלית שבו- הרדל"א (=רישא דלא אתיידע, ראשית הכל) וכך האדם מסוגל לתקן את כל הפגמים.

כאשר אדם עושה תהליך כזה של תשובה עילאה. הטבע שלו משתנה. הטבע הפנימי שלו נהיה משהו חדש. וזו הסיבה שמובא בספר הזוהר שה"בינה" נקראת תשובה, כי דווקא העבודה האמיתית של הבינה מגלה וחושפת את הכתר והיא עיקר ענין התשובה.

הדבר משתקף בעבודה של עשרת ימי תשובה, בזמן זה נדרש מהאדם לעבוד ולעשות תהליך רציני של עליה פנימה עד לשיא ביום כיפור באופן של חשיפת הכתר. במצב הזה אין מזכירין לאדם עוונתיו מהעבר והוא תיקן את מעשיו לגמרי, כי באופן זה הטבע השתנה והרע נעשה טוב.

הרעיון שראינו פה, שהעבודה של אור חוזר  חושפת את הכתר ומתקנת את כל הפגמים, מתאימה למאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".

דרך העבודה של הצדיק היא באופן של אור ישר. אבל בכדי להגיע למקום הכי נעלה ולגלות אותו, כדי להגיע לגאולה שאז הכתר נחשף (ולא שיש רק השפעה נעלמת מהכתר) צריך את העבודה של תשובה, שהיא העבודה של אור חוזר. דווקא ה"תשובה מביאה גאולה" ו"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה". רק על ידי העבודה הארוכה באופן של אור חוזר- של התשובה האדם יהיה מסוגל להגאל מכל הבעיות והמצוקות.

כל הענין של חשיפת הכתר, ולעשות שינויים ב"על מודע" הוא דווקא בסוג עבודה זה של מלמטה למעלה. כי רק עבודה זו יכולה להחזיק מעמד ולהביא פיתרון אמיתי במציאות.

ודוגמא לדבר:

הלוחות הראשונים שהיו שייכות לעבודה של הצדיקים והאור ישר, לא יכלו להתמודד עם הקליפות. האור לא חדר בהם, ולכן עם ישראל חטא בחטא העגל. דווקא הלוחות השניים שניתנו ביום כיפור ושייכות עם עבודת התשובה, פעלו שתהיה השפעה פנימית. הלוחות השניות גילו את היחידה ואת עצם הנשמה.

כי דווקא עבודה ותהליך של אור חוזר,  פנימיות בינה- חושף ומביא את השלימות של הכתר.

כל תהליך של תשובה מתחיל בתחושה של חיסרון, ובנפש זה עליה מלמטה בקו השמאל, החל מה"הוד" ל"גבורה" ומשם ל"בינה", מה"בינה" יש עליה ל"רצון", עד שהרצון מגיע ל"רדל"א" ואז נוצר תיקון לכל החסרונות והפגמים.

החידוש הוא שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה. המשיח בא להחזיר את הצדיקים בתשובה. גם אדם שחושב שהוא מושלם ומתוקן בתכלית (כמו שהרבי אמר שבדורנו כל יהודי צריך להשתדל להיות בדרגה של צדיק) ולא רק שהוא חושב, אלא באמת נמצא במקום של שלימות. גם הוא צריך לעשות תשובה.

זו סקירה קצרה על העניין, וכמובן שבירור ועיון בעניין כמה עמוק ומשמעותי, חייבים ללמוד את הנושא כמו שצריך – ולראות אותו מתוך המקורות.

בשנה האחרונה, נפתח קורס מיוחד שעוסק בכל התחום הזה, לחשוף את הכתר של האדם, ושמו "לגעת בכתר" – שם מבארים ודנים באריכות על כל התופעות והעניינים שמגיעים מצד הכתר של האדם, העניינים העל-מודעים.

 

[1] לא כמו בדרך הקצרה, בשינוי המעשים, שאז אור חוזר המשפיע בצורה מקיפה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].