הדלקת נרות בישיבה

בחורים בישיבה האם צריכים להדליק נרות שבת, ואם כן באיזה מקום ידליקו אותם?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מצוות הדלקת נרות היא חיוב גם לגברים ואם כן האם רק על נשואים. ב) האם החיוב רק בבית של האדם הפרטי או בכל מקום שהוא, ואם רק בבית הפרטי מה ההגדרה של בחור המתגורר בפנימיה של ישיבה. ג) אם כן חייבים, היכן ידליקו במקום השינה או האכילה, והאם יברכו על ההדלקה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רסג סעיף ה, שאחד האנשים ואחד הנשים חייבים שיהיה בבתיהם נר דלוק בשבת, רק שהנשים מוזהרות בו יותר, מפני שהם מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד מפני שהיא כבתה נרו של עולם בחטא חוה, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת בכדי שתתקן את מה שקלקלה, ולפיכך אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת.
ומכל מקום טוב שהבעל יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם ידליק בשאר חדרים שאין האשה מדליקה שם, ונוהגים שכאשר האשה יולדת, אזי הבעל מדליק ומברך בשבת הראשונה, אבל בשאר השבתות אף על פי שהיא נדה, וכן בכל פעם כשהיא נדה מברכת בעצמה.
והנה בהמשך הסימן כותב, שאדם המדליק נר של שבת ויום טוב, בין אם הוא איש, ובין אם הוא אשה חייבים לברך קודם ההדלקה ברכת הנרות - להדליק נר של שבת או של יום טוב, כדרך שמברכים על שאר כל מצות מדברי סופרים קודם לעשייתם.
ואמנם המנהג בפועל שמברכים לאחר ההדלקה, מאחר וסוברים שאם תברך תחלה קיבלה את השבת ותהיה אסורה להדליק, ואף ביום טוב מדליקים תחלה בכדי שלא לחלק בברכה אחת - לברך אותה פעמים קודם הדלקה, ופעמים אחר כך. ובכדי שתהא הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה, וזאת על ידי שמניחה את ידה לפני הנר מיד אחר ההדלקה - עד לאחר גמר הברכה, ואז מסירה ידה ונהנית מן האור, וזה נקרא קודם לעשייה.
ואף בחורים שהולכים ללמוד מחוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם, ולברך עליו, אף על פי שאינם אוכלים שם, לפי שהדלקת נר בשבת חובה - אף בלא אכילה, בכדי שלא יכשל בעץ ואבן.
אבל מי שהוא בביתו הפרטי, ואשתו מדליקה, והוא מדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת, אינו צריך לברך עליהם, לפי שאשתו מברכת בשבילו בבית אכילה, אבל כשאינו אצל אשתו אינו נפטר בברכת אשתו – כאשר יש לו חדר מיוחד שם במקום שמתארח.
ואם אין לו חדר מיוחד שם, ואפילו אם יש לו, אלא שבעל הבית משתמש שם גם כן וצריך הבעל הבית להדליק שם נר פרטי שלו, אין האורח צריך להדליק שם כלל, כיון שיש לו שלום בית במקום שהוא שם, וגם מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקים נר שבת בביתו משלו.
אבל אם אין לו מי שידליק בביתו, או אפילו אם מדליקים שם, אלא שאינם מדליקים משלו, אינו נפטר בהדלקתם - אף אם הוא בעניין שכאשר היה אצלם נפטר הוא בהדלקתם, כמו למשל שהוא סמוך על שולחנם, שנעשה מכלל בני ביתם ונפטר בנר שלהם, מכל מקום עכשיו שאינו אצלם אינו נפטר בהדלקה שלהם, אלא צריך הוא לקיים מצות הדלקת נר שבת במקום שהוא שם, על ידי שיתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בנר שלו, או שיקנה לו בעל הבית חלק בנר שלו במתנה.
העולה מהאמור: בחורים חייבים בהדלקה, וידליקו במקום האכילה, ואחד יכול להדליק לצורך כולם, ואפשר גם שיקבלו זאת מהישיבה מאחר והם משלמים כל חודש, הרי זה כמשתתפים בקניית הנרות גם כן. והמדליק יברך על ההדלקה, אך בסתם אינו מקבל שבת בהדלקה זו.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.

ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.

ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:

ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.

ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):

[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].

ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.

וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:

ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.

וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:

[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].

Ask The Rabbi

Ask The Rabbi

הדלקת נרות בישיבה

מקורות

דעת ותבונה – יהדות באור החסידות והקבלה

עמודים

שו"ת

קטגוריות

סדרות שיעורים

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו

חברים שלנו

CREATED BY JEWTECH