ניתן לחפש את החומר לנושא זה בשיחות של הרבי שנלקטו בספרים המלקטים את ביאורי הרבי על הלכות בית הבחירה, וביאורי עניני בית המקדש בכלל (שב"ה ישנם כמה וכמה ספרים המבארים עניין זה, בהוצאות שונות) או בספרים שמבארים את ענינו של הבית היהודי (כמו אור הבית ועוד).
באופן כללי, אביא ביאור אחד, מפורט, שמחלק את המשמעות של הבית היהודי, לפי החלקים השונים בבית המקדש, שתוכל להעזר בו למסירת השיעור.
מבנה המקדש מחולק באופן כללי לשלושה חלקים: א. העזרה. ב. הקודש. ג. קודש הקודשים. בכל אחד מן החלקים נעשית 'עבודה' המיוחדת המבטאת דרגה מסוימת בגילויים האלוקיים וגם בעבודת ה', כמוסבר במאמרי החסידות (ובהרחבה ב"דרך מצוותיך" מצוות בניין המקדש). גם בבית הפרטי ניתן למצוא חלוקה זו.
החלק החיצוני בבית המקדש נקרא העזרה. העזרה היא החלק העיקרי הבא במגע עם הדברים שמחוץ למקדש, בהמות נסכים וכו', ובה נעשה בירורם, קירובם והעלאתם לקדושה על גבי המזבח.
כמו העזרה, גם בבית יש מקום או חלק שמנהל יחסי גומלין עם החוץ. אין בית שמנותק מהעולם שבחוץ ואינו מושפע ממנו. זה טבעי ונורמלי שהילדים וגם ההורים מביאים אל הבית דברים שהם שומעים, מקבלים וסופגים מן ה'חוץ', ותפקידנו לעשות את ה'בירור' הנכון ולוודא שאותם דברים שאנו מכניסים פנימה אכן מתאימים להיות חלק מבית המקדש הפרטי שלנו.
בעבודת המקדש ישנם תנאים וכללים ברורים הקובעים איזו בהמה יכולה להיכנס למקדש ולהתברר שם: בהמות טמאות אסור להכניס כלל, הן 'נעצרות' לפני הפתח; אשר לבהמות הטהורות – עליהן להיות שלמות וללא מום.
אותם הדברים אמורים גם בבית היהודי הפרטי: יש לשים לב ולהקפיד לעצור על הסף את הדברים שאינם מתאימים ואינם שייכים לבית יהודי חסידי, כגון עניינים השייכים לג' קליפות הטמאות, וכשם שהבהמות הטהורות נבדקות ואינן מוכנסות 'אוטומטית', כך גם העניינים המותרים, צריכים בדיקה מדוקדקת, אם ניתן להעלותם לקדושה ולהשתמש בהם באופן שיוסיף לבית קדושה ולא חלילה להפך.
מובן שלא רק חפצים ועניינים גשמיים צריכים "בירור". יש מצבים נפשיים ורגשות שדינם כדין הבהמות הטמאות – עלינו להציב לפניהם 'מחסום' ולמנוע מהם את הכניסה לבית.
לפעמים אדם כועס, ממורמר, עצוב וכדומה. ייתכן שמקור הרגשות השליליים בקושי במקום העבודה או בקושי אחר, מכל מקום, כאשר נכנסים אל הבית, שהוא בבחינת בית מקדש, יש להשתדל ככל האפשר להשאיר את הרגשות השליליים של הנפש הבהמית בחוץ, ולא לתת להם לפגוע באווירה הטובה והחיובית שצריכה להיות בבית.
לא כל מה שאדם 'שמע' וחווה בחוץ צריך להכניס פנימה אל תוך הבית. יש לשקול היטב ולעשות 'בירור', מה מתאים ושייך לבית, מה לומר וממה עדיף להתעלם, וגם כשהוחלט להכניס דבר מסוים הביתה (בדומה לבהמה הטהורה ללא מום המוכנסת אל העזרה), חשוב לקיים 'בירור' כדי לדעת מהי הדרך הנכונה להשתמש בו בבית.
חלק פנימי ומקודש יותר בבית המקדש נקרא הקודש. בקודש נמצאים המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת, אשר עניינם הפנימי הוא המידות חסד, גבורה ותפארת. המקבילה של הקודש בבית הפרטי היא האווירה: החוויות והרגשות החיוביים שצריכים להיות בבית.
המנורה הממוקמת בדרום, בצד ימין, מסמלת את מידת החסד, חוכמה ואור, כלשון חז"ל: "הרוצה להחכים – ידרים". בבית הפרטי זו חוכמת החיים, היכולת לראות את הטוב, את המעלות שבכל אחד, ולהשרות אווירה של אהבה וחסד.
אומנם מטבע הדברים לכל אחד יש חסרונות, ויש מקום וכר לעבודה עצמית ולשיפור, אך עבודה זו שייכת לחלק החיצוני יותר של הבית, ואילו 'הפנים' של הבית צריך להיות מלא בראיית הטוב, בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה". עלינו לראות בעצמנו ובילדינו את הטוב, ולא להעצים את הצד הדורש עבודה ותיקון.
שולחן לחם הפנים הממוקם בצפון, בצד שמאל, מסמל את מקום העושר: "הרוצה להעשיר – יצפין". העושר נובע מתחושה של שלמות ושמחה. האווירה בבית צריכה להיות אווירה של שמחה, מתוך הודיה לה' על הטוב שהוא גומל עימנו (ולא של מרירות והתמרמרות). אווירה טובה סגולתה למשוך אל הבית את הברכה והשפע הגשמי.
מזבח הקטורת הממוקם באמצע הקודש, מסמל את הקשר העצמי והתקשורת הבריאה (קטורת מלשון קשר) שצריכה להיות בין בני הבית. זהו המקום שבו בני הבית – ההורים בינם לבין עצמם, וההורים ביחס לילדים – מרגישים את החיבור והאחדות ביניהם ואת ערך החברות, הבאים לידי ביטוי בהקשבה, התעניינות, ודאגה זה לזה.
בקודש הקודשים מקום השראת השכינה, נמצאים הלוחות בתוך ארון הברית, המסמלים את מדרגת חב"ד (התורה), ועליהם – הכרובים הפורשים כנפיהם באחדות, ומסמלים את ההתקשרות העצמית בין ישראל לקב"ה.
כשם שבראשו של האדם מתגלות המשמעות והתכלית שלו, כך בקודש הקודשים, המסמל את ה'ראש' והמוחין מתגלה המשמעות והתכלית של כל המקדש, שהן השראת השכינה. וכך גם בבית היהודי הפרטי: קודש הקודשים הוא ההבנה שהבית הפרטי שלנו הוא חלק מיעד כללי וגדול יותר, שבו אנו מגלים וממלאים את שליחותנו בעולם ומביאים על ידי כך את הגאולה.
באופן מפורט יותר, ה'מוחין' מסמלים את חשיבות לימוד התורה והחסידות שצריך להתקיים בבית, וכלשון הרבי ("היום יום" ד' חשוון) ש"לימוד התורה בכל יום ויום נוגע בנפשות ממש, לא לבד בנפש הלומד, כי אם גם בנפשות בני ביתו, שאז אויר הבית הוא אויר תורה ויראת שמים".
חשוב לנהל את הבית בצורה נכונה ביחס הנכון אל העולם שמבחוץ (עניינה של העזרה), וחשוב להתייחס יפה לבני הבית ולהשרות אווירה חיובית של אהבה וקדושה (עניינו של הקודש), אבל לא די באלה. יש להעלות את כל בני הבית בשאיפה כלפי מעלה, לחזק בהם את ערך השליחות, להעצים את ההתקשרות לרבי, ולהפוך את הבית למקום שבו השכינה שורה בגלוי, כקודש הקודשים ממש.
הנה לך, ביאור שלם ומקיף, על המשמעות של הבית היהודי מול המשמעות של בית המקדש, על כל חלקיו, שבע"ה יהיה זה לך לעזר.
