בתאריך כ"ג חשון תשכ"ה נפגש הסנטור קינג, ממחוז ניו-יורק, עם הרבי. במהלך שיחתם פנה אליו הרבי ודיבר איתו "מענין הנוער שמתקלקל ומזיק ברחובות. הרבי אמר לו שהנוער התחיל לעשן סמים, והרבי הציע לו הצעה ארוכה כיצד ניתן למנוע זאת" (תשורה י"ד תמוז תשנ"ט, וואלף, עמ' 72). מתיאור זה למדנו שכבר בשנת תשכ"ה היה הרבי מוטרד מתופעת עישון הסמים, עד שראה צורך להעלות את הנושא בפני הסנטור הגוי ואף להציע לכך פיתרון, למרות שמסתבר שהנוער האמריקאי שדיבר עליו הרבי בתקופה ההיא היה ברובו המוחלט לא-יהודי.
השקפה זו של הרבי באה לידי ביטוי גם באגרתו לאיש-מדע מסוים (מורה לדור נבוך ח"ב אגרת רמ), בה הוא מסביר מדוע לא יצאו הרבנים בקול-קורא נגד עישון הסיגריות בעקבות ההוכחות המוצקות שהעישון מזיק לבריאות, ובתוך הדברים הוא מתייחס גם לנושא עישון הסמים: "בשנים האחרונות היה שיקול נוסף והוא, שהאיסור על עישון סיגריות, והצבתו באותה רמה של עישון סמים, עלול להגדיל את השכיחות של שימוש בסמים והתמכרות לסמים, משום שמאמינים שעישון סיגריות, ובמיוחד בקרב אנשים צעירים, מספק 'בריחה' מסוימת, ובמידה מסוימת הוא מהווה תחליף לשימוש בסמים באופן כה נפוץ בקרב בני גילם".
מדברי הרבי במכתב זה עולה ברור שהשימוש בסמים גרוע בהרבה מעישון סיגריות רגילות, עד שכדי לא לחזק את תופעת השימוש בסמים נמנעו הרבנים מלאסור במפורש את עישון הסיגריות.
לא מצאתי בספרות היהודית תקדים המאפשר שימוש כזה בחומרים שכאלה. למעשה, בתלמוד (פסחים קיג, א), רב מייעץ לבנו להימנע משימוש בחומרים נרקוטיים, כלומר בסמים למיניהם. רש"י, פרשן התלמוד הקלאסי, מסביר כי הסיבה לכך היא שמדובר בחומרים ממכרים המבזבזים את כספו של האדם. באשר להגעה לדרגות גבוהות של התפתחות רוחנית, העתקתי להלן מכתב מן הרבי שנכתב בשנת 1965 ולתלמיד בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, כאשר אל.אס.די וסמים מעוררי הזיות אחרים התחילו להוות מוקד עניין לאנשים רבים. באופן בסיסי אומר הרבי כי מוטב להגיע להתעלות דרך לימוד תורת החסידות.
הנה המכתב:
"קיבלתי את מכתבך מתאריך.. שבו אתה כותב בשמך ובשם חבריך ומבקש את דעתי ביחס לסם חדש הקרוי אל.אס.די, שאומרים כי יש לו תכונה שהוא ממריץ את התודעה וכיו"ב.
"ביוכימיה אינה התחום שלי, ואינני יכול להביע דעה על הסם שאתה מזכיר במכתבך, מה גם שהוא חדש עדיין. עם זאת, מה שאני יכול לומר הוא שהטענה כי הסם האמור יכול לעורר תובנות רוחניות וכיוצא באלה אינה הדרך הנכונה להגיע להשראה מיסטית, אפילו אילו אכן היה זה סם בעל תכונה כזו.
"דרך היהדות היא ללכת מחיל אל חיל, לא באמצעות סמים וממריצים מלאכותיים אחרים, שיש להם מקום רק אם הם הכרחיים לבריאות הפיזית, לפי המצווה שעל האדם לשמור על בריאותו. אני מקווה שכולם יסכימו איתי שבטרם ישתמש אדם בסמים כלשהם, עליו ראשית להשתמש בכל יכולותיו הטבעיות, וכאשר זה נעשה באופן מלא ושלם, אינני חושב שיהיה צורך לחפש ממריצים מלאכותיים.
"לאור הרקע שלך כיוצא ישיבה, אני מקווה ומאמין שאתה וקבוצתך מתכנסים באופן קבוע לצורך לימוד תורה והיבטיה הפנימיים, כלומר תורת החסידות, וכי לימוד כזה הוא בהתאם לעקרונות חז"ל, כלומר, "המעשה הוא העיקר" – האופן הממשי שבו אנו מנהלים את חיי היומיום שלנו לאור התורה והמצוות, התפילה, הנחת התפילין, שמירה על כשרות וכו'. זה רק עניין של רצון ונחישות, שכן אין דבר העומד בפני הרצון.
"אני מאמין בך וסומך עליך שתשתמש בהשפעתך הטובה גם על כל הסובבים אותך.
בברכה "
ממכתבים אלו, וממקורות נוספים משמע בצורה מאוד ברורה, שלפי דעתו של הרבי – שכן היא גם דעת כל הפוסקים ממש, שהשימוש בסמים הוא דבר אסור, ואפילו אלו הנקראים סמים קלים.
אם האדם רוצה לחוות בעצמו תנועה של התעלות מן המציאות, מומלץ לו פשוט ללכת וללמוד את תורת החסידות.
הרבי מלמדנו שעבור יהודי "התורה היא הטוב האמיתי והמקור לשמחה אמיתית" (מורה לדור נבוך ח"א אגרת מג עמ' 107).
עוד כותב הרבי, שאצל בני ישראל התנאי לחיים מתוך מנוחת הגוף והנפש, הוא "חיי יום יום כמפורש בשולחן ערוך" בתוספת "סדר יום קבוע גם בעניני העולם, אכילה ושתיה, לימוד וכו'" (דבר מלך ח"ב עמ' 32, ההדגשה במקור בכתב יד קדשו).
מובן איפוא שהדרך האמיתית, היחידה והבטוחה לסילוק התחושות הלא טובות הנ"ל, ומילוי החיים בשמחה וסיפוק פנימיים, היא – א. לימוד תורה בשופי; ב. הנהגה יומיומית על פי הוראות השולחן ערוך; ג. סדר יום קבוע. והנוהג בדרך זו מביא לעצמו אושר ושלוות-חיים.
