בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) איזה מוקצה מוגדר פלטת שבת והאם יש הבדל בין מקרה שמחוברת לחשמל לבין מנותקת מהחשמל. ב) האם יש הבדל בין אם יש במכשיר חוט להט או לא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שח סעיף יג, שכלים ששימושם לאיסור - מותרים רק לצורך גופו או מקומו, ובלשונו, כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו בין לצורך גופו: כגון קרדום לחתוך בו דבילה, וקורנס לפצוע בו אגוזים, או אפילו לסמוך בו כלים וכיוצא בזה. בין לצורך מקומו. אבל לצורך הכלי עצמו, כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם, או שלא יפול וישבר, או שמונח בחמה וירא שלא יתבקע שם, ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה - אסור.
ולפי זה כל מכשירי החשמל שאין אדם מקפיד מלהשתמש בהם לצורך אחר משימושם, הרי הם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור אף שאין בהם צורך שימוש מותר, מכל מקום הם בגדר כלי שמלאכתו לאיסור, כמו למשל פן לשיער שאין מקפידים עליו, אך אין לו איזה שימוש להיתר, שמ"מ הוא כלי, כי בחיבורו לחשמל הוא משמש, רק שהוא לאיסור, והיה מותר לטלטלו עכ"פ לצורך מקומו.
אמנם ישנו מוקצה חמור ('חסרון כיס', 'מחמת גופו') - אסור בכל אופן בטלטול, וכמבואר שם בסעיף ד', שכל הכלים שהם עומדים לסחורה, והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש, אף על פי שאינם כלים היקרים ביותר.
ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר - אף על פי שאינן לסחורה - אלא שמלאכתם לאיסור, ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם, או לצורך גופו דהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה ... וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס.
דוגמאות לדבר: סכין של שחיטה ושל מילה, וסכין של סופרים שמתקנים בו הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם. וכן קורנס שדכים בו בשמים במקומות שמקפידים עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר שלא יתלכלך.. וכן נייר חלק העומד לכתיבה ..שמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלך.
ולפי זה, כל מכשירי החשמל, מכשירי אלקטרוניקה, שהם יקרים לבעליהם ומקפיד עליהם משימוש אחר שלא לצורכו המיוחד לו. (כמו שאינו לוקחם לסמוך בהם איזה דבר).
ולהעיר מטעות נפוצה, שאין ההגדרה בחסרון כיס – מה שלא נותנים זאת לילדים, אלא שהבעלים מקפידים שלא להשתמש בזה לשימוש אחר מחמת עדינותו או יקרותו, וכמו למשל אם יש לאדם מברגה שלא יתן זאת לבנו הקטן אך אינו מקפיד עליו, זה יהיה כלי שמלאכתו לאיסור. אך סכין של מילה יהיה חסרון כיס, כי אין זה רק שלא נותנו לבנו הקטן, אלא שהוא עצמו לא משתמש בו לדברים אחרים (כמו לחתוך בו ירקות) - מחמת עדינותו. (ראה שי, יב, בנוגע למיטה שיחדה למעות).
וכמו כן כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה.
דוגמאות לדבר: אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועיסה .. והמת ובעלי חיים - וכל כיוצא בדברים אלו. ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויים לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם, וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו.
וכתבו הפוסקים שמו כן נכלל בזה כל מכשירי החשמל המחוברים לחשמל ועובדים, כמו פלטה, מיחם, מאוור, שרוצים לשנות מקומם מעט, או לכסות נורת חשמל אם בגד, והרי נר דולק מותר להזיזו רק בשינוי כי נעשה בסיס לשלהבת שהיא מוקצה חמור כי אינה כלי, ואם כן הוא הדין בזרם חשמל שישנו בו חוטי להט.
כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ג' סימן מג, וכן ברוב הפוסקים החשובים, אמנם הרב עובדיה פוסק להיתר גם בהם, כי אינו דומה לשלהבת שהוא דבר בפני עצמו, מה שאין כן כאן שהם מגוף המכשיר עצמו וכולו נידון כמקשה אחת המוכן לשימוש בשבת.
העולה מן האמור: לרוב הפוסקים מכשירי חשמל שיש בהם חוט להט הם מוקצה חמור ואין לטלטל אותם אפילו לצורך גופו או מקומו, אלא רק בשינוי (כלאחר יד). ואם אין בהם חוטי להט, מותר לטלטלם לצורך גופו או מקומו, אף ללא שינוי. (וההולכים לפי הרב עובדיה יוסף, יכולים להקל בזה בכל אופן).
