ראשית כל, צריכים להודות לה' על הזכות הנפלאה שילדייך נמצאים בשליחות ועסוקים בדברים חיובים, ועצם העניין הזה הוא אחד מהדברים שצריכים לשמח אותך, למעלה מהרגיל.
בנוגע לעניין החינוך, את יכולה לשבת ולקרוא את הפרקי תהילים לפי הגיל של הילדים שלך, וזה פועל עליהם שילכו בדרך הישרה.
וגם בפן יותר קרוב, של חינוך מעשי, אפשר לפעול עליהם גם אם לא נמצאים על ידם..
שני ממדים לחינוך הילדים: חינוך ישיר וחינוך עקיף. החינוך הישיר הוא היחס הגלוי והישיר אל הילד, והוא מתבצע בעיקר באמצעות הדיבור של ההורים אליו ומעשיהם איתו ולמענו.
לצידו יש ממד נוסף - עקיף. אומנם ממד זה נסתר יחסית, אך חשיבותו רבה, ולכן צרכים לשים לב אליו.
אחד המישורים, ששייכים במקרה שלך ביותר, הוא המחשבה של ההורים על הילד שלהם.
המחשבה של האדם היא מה שמתחולל בעולמו הפנימי, מבלי שיתגלה לעין הזולת. לכאורה המחשבה של האדם משפיעה עליו עצמו ולא על זולתו, אלא אם כן הוא בוחר לגלותה לאחרים בדיבור או במעשה. ואולם החסידות מבארת שהשפעת המחשבה גדולה לא רק על האדם החושב אלא גם על הזולת שעליו חושבים.
דווקא משום פנימיותם של המחשבות, כוחם רב מכוחן של מילים הפועלות מבחוץ. והדברים נכונים גם בעניין היחס ההורי: גם כאשר ההורה נמצא בחדרי חדרים והילד לא רואה אותו, יש למחשבה של ההורים על ילדיהם השפעה עוצמתית ומשמעותית. העובדה שהיא נסתרת, דווקא מעצימה את כוחה ומגבירה אותו.
כשהאב או האם חושבים מחשבות שליליות על הילד שלהם, המחשבות האלה משפיעות עליו. ומרובה מידה טובה: מחשבות חיוביות וטובות על עצמנו ועל הילדים שלנו, משפיעות לטובה.
על השפעת המחשבה הטובה על הזולת גם כשלא נמצאים לידו, נוכל להקיש מאחד הפתגמים של הרבי ב"היום יום" (יד בשבט) בעניין הקשר בין הרבי לחסידים: "אצל כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים . . היתה עבודה של הזכרת המקושרים בינו לבין עצמו, ולהתבונן בענין אהבתם והתקשרותם, כמים הפנים, שזה מעורר את כוחותיו הפנימיים של זה שמתבוננים אודותיו, כפי שרואים במוחש שכאשר מביטים בחזקה על אדם, נאלץ הוא להחזיר מבט, כי הבטה פנימית מעוררת עצם הנפש – וכך גם בכח המחשבה".
הרבי מלמדנו שכשם שהבטה פנימית על מישהו מעוררת את נפשו ומחוללת בתוכו שינוי, כך המחשבה וההתבוננות בו פועלת עליו. הרביים נהגו לעשות 'עבודה' כזו: הם הקפידו לחשוב על החסידים ולהתבונן עד כמה הם אוהבים אותם ומקושרים אליהם, וזה היה פועל על החסידים.
הרבי הוא 'ראש בני ישראל', וגם ההורים הם 'ראש' המשפחה ביחס לילדיהם.
נוכל להסיק את חשיבות המחשבה על הילדים גם מהפתגם הידוע של הרבי הרש"ב ש"כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה מדאורייתא על כל יהודי.... כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו...". פשט הדברים הוא שההורה חושב מהי הדרך הנכונה לחנך את ילדיו ומה נדרש ממנו לעשות לשם כך, אך ההדגשה המושמת בפתגם זה ב'מחשבה' יכולה לרמז גם לעניין האמור – להשפעה של המחשבה עצמה.
החשיבה צריכה להיות חשיבה חיובית בלבד שרואה את המעלות ומעוררת את קשר האהבה בין ההורים לילדיהם. ניתן ללמוד זאת מקל וחומר, ממה שאדמו"ר הזקן מבקש ודורש בספר התניא (אגרת קודש כ"ב) "...נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב, ולא תעלה על לב לעולם, ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן, וכמו מחשבת ע"ז ממש... וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב".
אדמו"ר הזקן אומר ברורות שהשפעתה של המחשבה עולה על השפעתו של הדיבור, ולכן כשעולה מחשבה שלילית על מישהו, יש להסירה ולדחותה במהירות כמו מחשבה על עבודה זרה.
אם הדבר נכון ביחס לכל אדם, על אחת כמה וכמה הדבר נכון ביחסנו לילדים שלנו: החינוך עניינו לגלות את הפנימיות הטובה של הילד, והחינוך ה'עקיף' דרך החשיבה הטובה והתעוררות האהבה בליבנו חשוב מאוד. החשיבה צריכה להיות חשיבה שמאמינה שבפנימיותו של הילד יש טוב עצום, ועלינו רק לגלות את הטוב הזה ולהביא אותו לידי מימוש.
החשיבה הנכונה על הילדים מתחילה כמובן מחשיבה נכונה על עצמנו. כשאבא ואימא מאמינים שהם הורים טובים, הם יהיו מסוגלים לחשוב ולהאמין שגם ילדיהם טובים. אם הם חושבים על עצמם מחשבות שליליוֹת, אותה שליליוּת תימשך גם למחשבותיהם על הילדים. כוחה של המחשבה הפנימית גדול כל כך, עד אשר גם במקרים שההורים עושים 'הצגה' נפלאה מול הילד, ומדברים אליו דיבורים חיוביים וטובים (דבר חשוב כשלעצמו), אם בעומק ליבם הם חושבים עליו מחשבות שליליות – יכולים להיגרם מכך כשלים חינוכיים.
השקעה של חשיבה נכונה נותנת כוחות ופועלת רבות. ולדוגמה, שתשבי בבית, ותחשבי על הילדים שלך, כמה הם טובים, וכמה כוחות יש להם, הרי עצם המחשבה עליהם, היא פועלת לגלות את אותם התכונות הטובות בתוך המציאות של הילדים, בפועל ממש.
