תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבא: א) מהו האיסור של בישולי גויים? ב) מה נכלל באיסור זה, האם הוא חל בכל אופן שהוא? ג) האם עישון נחשב כבישול לעניין זה?

ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן קיג סעיף א', שכל דבר מאכל שאינו נאכל על ידי האדם כמות שהוא 'חי'  אם לא על ידי בישול וכיוצא בזה, ובנוסף הוא עולה על "שולחן מלכים", בכדי ללפת בו את הפת או שאר תבשילי מזונות, ובישל את אותו המאכל גוי, אזי אפילו אם הגוי בישל את המאכל בביתו של ישראל, ואפילו אם בישל זאת בכליו של ישראל, מכל מקום אסור המאכל משום בישולי גויים.

וטעם האיסור מובא בפירוש הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט', שאם נתיר לישראל לאכול מאכלים שנתבשלו על ידי גוי, יש חשש שמא יביא זאת לקירוב עם הגוי, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'גדולה לגימה שמקרבת', וישנו חשש שמתוך קירוב זה יבואו להתחתן בגויים עם בנותיהם, וכן כתב בפירוש רש"י במסכת עבודה זרה  דף לה עמוד ב' דיבור המתחיל 'שלקות'.

טעם נוסף מובא ברש"י במסכת עבודה זרה דף לח (דיבור המתחיל מדרבנן), שלא יתרגל הישראל לאכול אצל הנוכרי, ומתוך כך יאכיל אותו הגוי דבר טמא ויאכל אותו הישראל בלא שימת לב מתוך רגילותו לאכול אצלו.

וכתב הטורי זהב שהוא עיקר הטעם לאיסור בישולי גויים – משום חתנות. וכן מובא בבית חדש, שאמנם ישנו מקום לחשוש שמא יאכיל אותו הגוי דבר טמא ויאכלנו בלא שימת לב, אך עיקר הטעם הוא משום חתנות, וכמאמר הגמרא שכולם גזרו משום בנותיהם.

והנה לכאורה היה עלינו לאסור בישולי גויים גם בלא איסור במאכלים עצמם משום כליהם (כמובן אם בישלם בכליו שלו) שבזה לכאורה אין צריך להגיע לאיסור משום חתנות שהרי הדבר אסור משום עצמו?

אלא שאין לאסור זאת משום כליו של הגוי מאחר והכלל הוא שסתם כלים אינם בני יומם, ואם כן הטעם הבלוע בהם הוא טעם לפגם שאינו אסור בדיעבד, אלא רק לכתחילה, כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קכב סעיף ו', ורק מפני איסור בישולי גויים מטעמים האמורים יש לאסור בכל אופן שהוא את בישוליו.

והנה אחד התנאים בכדי לאסור בישולי גויים הוא שהמאכל אינו נאכל כמות שהוא חי אלא זקוק הוא לבישול בכדי לאוכלו, כמבואר בשולחן ערוך קיג שם.

וטעם הדבר הוא, משום שכל מאכל הנאכל כמות שהוא חי ללא צורך בבישול, אם בכל זאת מבשלים אותו – אין כל חשיבות לבישול, מאחר וגם בלא הבישול הוא ראוי לאכילה. כמבואר בחכמת אדם כלל סו אות א'. ואפילו אם נאמר שבאכילתו כמות שהוא חי הוא אינו משובח כמו אם בישלו את אותו מאכל, מכל מקום אין זה נכלל באיסור, כמבואר בחידושי הריטב"א שם דף לח.

ועל כן יש לדון האם עישון נחשב בכלל בישול לעניין זה. ומבואר בשולחן ערוך שם סעיף יג, שדגים שמלח אותם גוי, או פירות שעישן אותם גוי עד שנעשו ראויים לאכילה, הרי הם מותרים לישראל באכילה, מאחר ומלוח אינו נחשב כרתיחת בישול לעניין בישולי גויים.

וכמו כן המעושן על ידי גוי עד שנעשה ראוי לאכילה, אינו בכלל בישול לעניין בישולי גויים וממילא אינו בכלל גזרה זו. וכמו כן כל דבר הנכבש על ידי גוי אינו בגדר בישול לעניין בישולי גויים, כי מה שגזרו חכמים בישולי גויים, לא גזרו אלא על בישול באש ממש, כמבואר בטור שם.

העולה מן האמור: שגוי שעישן דג, אינו נחשב בכלל איסור 'בישולי גויים', ולא נאסר לישראל באכילה כלל. כי כל גזירת חכמים היתה רק על בישול באש ממש, ולא על 'עישון' 'כבוש' או 'מלוח', אף שלגבי דברים אחרים אפשר שדינם הוא כבישול.

[אמנם כל התייחסות זו היא רק לגבי עצם העישון שאינו נחשב כבישול גוי. אך כמובן יש לשים לב שמדובר בדג כשר. כמו כן אם הגוי עושה זאת בכליו שלו, יש לשים לב (על כל פנים לכתחילה) – שלא מדובר בכלים שבלעו מאיסורים, או שחתך את הדג בסכין שאינו נקי (שאפשר שחתך בו לפני כן דברים אסורים), וכן כל כיוצא בזה.]