Ask The Rabbi

נושא:

ביטחון בה' למי שלא צדיק

רבינו בחיי מבאר בשער הביטחון, שאחד מהדברים שהם תנאים לביטחון, הוא שהאדם צריך לעשות את כל מה שהקב"ה מצפה ממנו, ואזי הבטחון יהיה בטחון אמיתי. אם כן – כל עוד ואני לא צדיק, אז אני לא יכול לבטוח? אם יש לי מעשים לא כ"כ לפי התורה, זה אומר שאני כבר לא יכול לבטוח בקב"ה. הרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, זה אומר שאף אחד לא יכול לבטוח?

רבינו בחיי אכן מבאר, שאחד התנאים שעוזרים להשלים את הביטחון זה אותה ידיעה שהאדם צריך להשתדל לעשות את כל מה שהקב"ה מצפה ממנו ואז הביטחון יהיה נכון ואמיתי.
אבל העניין הזה הוא בכלל לא פשוט.
בהסתכלות ראשונה אכן נראה, כמו שאתה אומר - שכל עוד שאני לא צדיק, והרי אני לא צדיק, אני לא יכול לבטוח על הקב"ה, כי בזה שאני לא צדיק ואני לא עושה בדיוק את מה שהקב"ה רוצה ממני, אז הביטחון שלי סותר..
אך כמובן שהסתכלות זו אינה נכונה, וצריכים להבין את הדברים כמו שצריך.
בעניין זה, מסביר הרבי באחת מהשיחות שלו, שהביטחון לא מבוסס בזה שהחסד מגיע לי כי אני צדיק.
זאת אומרת, שאין הכוונה בדברים שצוטטו לעיל מרבינו בחיי, שאם אני לא צדיק אז הקב"ה לא ירצה לתת לי חסד. ולבטוח בי.
אלא מה שכתוב הוא, מסביר הרבי, שצריכים לדאוג שלא יהיה סתירה מהמעשים שלך לעומת הביטחון, אבל הביטחון לא מבוסס על המעשים שלנו. זה הבדל מאוד מאוד גדול.
וביאור הכוונה בדברים: אם יכול לבטוח על הקב"ה רק מי שהוא צדיק, הפירוש, שמי שהוא מושלם במעשיו, מגיע לו שיסמוך על הקב"ה אבל מי שלא מושלם במעשיו, הוא לא יכול ואז וודאי לא מובטח לך טוב כי אתה לא צדיק.
אומר הרבי, לא! אנחנו בוטחים על הקב"ה כי הוא רב חסד, והוא עושה טוב גם למי שמגיע וגם למי שלא מגיע לו. הוא אוהב אותנו ויודע ורוצה בטובתנו ומשגיח עלינו. לכן אנחנו בוטחים עליו.
ולכן, גם אם אני לא מושלם ולא בסדר ואני לא צדיק, אני יכול לבטוח על הקב"ה. אני לא סומך על המעשים הטובים שלי שבזכות זה אי יכול לבטוח על הקב"ה אלא אני סומך על זה שהוא רב חסד וטוב ואוהב גם למי שלא צדיק. את כולם הוא אוהב.
יש מדרש שאומר, אפילו רשע בוטח בה', חסד יסובבנו.
אפילו אם הרשע בוטח על הקב"ה גם כן יש חסד שיסובבנו כי גם מי שהוא לא צדיק, יכול וצריך לבטוח בקב"ה, ובוודאי הביטחון הזה יעשה פרי.
אלא, כוונת רבינו בחיי היא שהביטוי של הביטחון מתבטא בזה שאתה עושה ככל יכולתך, לעשות מה שהקב"ה רוצה ממך. גם אם אתה לא צדיק אבל נוגע לך, אכפת לך ממה שקב"ה רוצה ממך. וזה מה שמתואר כאן.
יש בהחלט מצב שאדם רוצה לעשות מה שהקב"ה רוצה אבל הוא נכשל כי הוא בן אדם. ברגע שהוא נכשל הוא כבר נקרא רשע, הוא כבר לא בסדר.
אבל הוא לא בסדר בגלל שהוא רוצה לזלזל והוא מורד במלכות שמיים, אלא כי יש לא יצר הרע שהכשיל אותו. צריכים להבין, שחלק מתהליך אמיתי של התקדמות רוחנית, הוא מלווה לצערנו בכשלונות. אי אפשר לתפוס את הכל בבת אחת, כי אם תעשה את הכל בבת אחת, אתה לא תהיה מסוגל, לא תשרוד.

בספר חובת הלבבות באחד הפרקים האחרונים בשער האהבה, ר' בחיי מביא פתגם שאומר כך: ריבוי השמן שבנר, מכבה את הנר.
נר שדלוק עם פתילה עם שמן, אז אם יהיה הצפת שמן, יותר מדי שמן, הנר יכבה.
אומר ר' בחיי, אם אדם יעשה מעשים יותר מהיכולת שלו, הוא "יכבה".
אם הוא יקבל עליו החלטות, יחליט בבת דברים אחת לעשות הרבה כי את הכל הקב"ה רוצה, דווקא הרצון העז לעשות הרבה הרבה דברים בבת אחת, עלול הדבר לשבור אותו לגמרי, לכבות לו את הנר. לכבות לו את ההתלהבות.
לכן צריך להתקדם לאט לאט, לפי היכולות, שלבא אחרי שלב בעבודה, אז בוודאי שאחרי השלבים האלה, אמנם אני לא צדיק, אני עדיין לא מושלם, גם אם נכשלתי וגם אם אני עדיין לא מסוגל לכל, בוודאי שבקריטריון המוחלט אני לא נקרא צדיק כי אני עוד לא שלם.
גם בכל התנאים האלה, אני עדיין לא נגדו.
כי למה אני עוד לא שלם? כי אני עוד לא יכול. למה לא השלמתי? כי היצר הרע התגבר עלי. אני לא עושה נגדו. לא שאני מזלזל בקשר איתו. לא שאני אומר שלא אכפת לי מה שהוא רוצה.

ודאי שאתה צריך לעשות כפי יכולתך והכוחות שלך ואם נכשלת במשהו וזה קורה כי יש יצר הרע אז מיד משתדלים לתקן ומהרהרים הרהורי תשובה. כל התהליך הזה, גם אם אתה בינוני וגם אם אתה פחות מבינוני וגם אם נכשלת.
אם אתה בתהליך נפשי שבעצם אכפת לך מה שהקב"ה רוצה, אז הביטחון שלך לא נסתר על זה שאתה לא שלם.
הביטחון נסתר, מתי שאתה אומר כביכול לקב"ה: "אני סומך עליך, אבל לא מעניין אותי מה אתה רוצה ממני ואני במזיד וכו' מתעלם ממה שאתה רוצה ממני"
או אז, אומר ר' בחיי, הבעיה כאן, שיש סתירה בין הביטחון, אם אתה בוטח בו וסומך עליו, אז איך אתה עושה היפך ממה שהוא רוצה.
אלא ברור, שכל זה אומר שאתה לא בוטח ולא סומך עליו. אבל אם אני בוטח בו וסומך עליו ומשתדל ככל יכולתי לעשות, למרות שאני מוגבל ביכולות שלי ולפעמים אני נכשל ומנסה לקום וכך הלאה, אז זה לא נקרא אני נגדו אלא זה בדיוק אותו עניין, ככה הקב"ה רוצה מאיתנו, שלמרות הקשיים ולמרות הכל, נתמודד.
ולסיכומו של עניין: ההדגשה כאן, אנחנו לא בוטחים בגלל שלמותנו. לא בוטחים כי אנחנו מושלמים. בוטחים בקב"ה כי הוא רב חסד ואוהב אותנו יהיה מה שיהיה. רק מה, הביטחון שלנו לא מבוסס על מעשינו הטובים.
לא אם אעשה הרבה מעשים טובים, על זה אני מתבסס. גם אם עשיתי מעט מעשים טובים, אני בוטח בו כי הוא רב חסד ואוהב אותנו.
אלא שמה שבוחן פה את הביטחון האמיתי זה שאתה צריך לא לזלזל במה שהוא רוצה ממך, וכמה שאכפת לך ואתה משתדל ככל יכולתך לעשות מה שהוא רוצה ממך, זה בוודאי משלים בצורה אמיתית את הביטחון. אתה צריך להשתדל ולהשגיח לפי היכולות שלך, אך אין זה סותר את זה שאתה לא מושלם.


מקורות

שדי חמד מערכת אבילות סימן ק"ח.


שם פאת השדה מערכת אבילות סימן ו'.


זוהר פ' וישלח דף קס"ח עמ' א'.


שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סימן ס"ד.


יסוד יוסף סוף פ"ב.


קב הישר פ"ב בסופו.


דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח.


נטעי גבריאל הלכות אבילות ח"ב פרק צ"א.


אגרות קודש ח"ו עמ' שמח.


שו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה.