Ask The Rabbi

נושא: תפילה

ביטול בשישים

שלום וברכה לכבוד הרבנים, האם כל האיסורים שבתורה מתבטלים דווקא מתי שיש שישים כנגדם, או שיש איסורים שהשיעור בהם הוא שונה? תודה

יש כמה איסורים שהשיעור שלהם הוא שונה, ומכיוון שאי אפשר לסקור כרגע את כל האיסורים, ניגע בכמה איסורים ספציפיים, שבהם השיעור הוא אכן שונה.

הדוגמא הראשונה היא דוגמא של הכחל, שהוא  מתבטל ב-59:

וכמו שנאמר בגמרא שם מובא שעטין של בהמה ("כחל") שהתבשל בקדירה של בשר מתבטל בששים כאשר הכחל עצמו מן המנין, כלומר צריך 59 כנגדו. כאשר מבשלים כחל עם בשר – נפלט החלב הכנוס בכחל ומתערב בתבשיל, ואם לא יהיה 60 כנגד החלב שנפלט יהיה טעם החלב ניכר בבשר והבשר ייאסר. חכמים החמירו לשער את החלב שנפלט מהכחל כגודל הכחל, אך מצד שני הכחל עצמו מצטרף למנין 60 כיון שבשר הכחל הוא בשר היתר ואינו פולט טעם של איסור.

על פי זה כתב השו"ע[1]: "כחל מתבטל בתשעה וחמישים".

הרמב"ם למד מכחל לכל איסורי דרבנן, אך רוב הראשונים חולקים:

התבאר לעיל (במושגים) שאיסור בשר בחלב הנוצר מתערובת הכחל בתבשיל הוא מדרבנן. הרמב"ם למד מכך שכל איסורי דרבנן מתבטלים ב-59 (שהאיסור עצמו משלים למנין 60). כלומר לשיטתו הסיבה שהקילו שהכחל עצמו עולה למנין ששים היא מפני שאיסורו מדרבנן.

אבל שאר הראשונים סוברים שזהו דין מיוחד בכחל, ואילו שאר איסורי דרבנן מתבטלים ב-60 כמו כל האיסורים (באופן שהאיסור עצמו אינו ממנין 60).

כמעט כל האיסורים בזמן הזה מתבטלים ב-60:

הרמ"א כתב שכל האיסורים הנוהגים בזמן הזה כולם מתבטלים ב-60, חוץ מחמץ בפסח ויין נסך. הש"ך ביאר שכוונת הרמ"א לכלול גם איסורי דרבנן שכולם מתבטלים ב-60, והיינו שהרמ"א פסק כרוב הראשונים ודלא כרמב"ם.

עוד כתב הש"ך שישנו איסור נוסף בזמן הזה שמתבטל ביותר מ-60 והוא הערלה שמתבטלת ב-200 (להבנת הש"ך: גם הרמ"א מסכים לזה אלא שלא טרח להזכיר את כל האיסורים היוצאי דופן, או שהיה בדעתו להזכיר רק את האיסורים ששיעורם בכל שהוא כמו חמץ בפסח ויין נסך ולא טרח להזכיר את האיסור שיש שיעור לביטולו שהוא הערלה).

 

איסור שעשוי לתת טעם

תבלין האסור מחמת עצמו אוסר כל זמן שמרגישים טעמו:

בגמרא שם מובא שפלפלין ותבלין אפילו באלף אינם בטלים. על פי זה כתב הרמ"א שאיסור העשוי לתת טעם וממילא נותן טעם בקדירה אפילו ביותר מששים, אם אסור מחמת עצמו (ולא מפני שבלוע בו איסור) – אפילו באלף אינו בטל כל זמן שמרגישים טעמו, ולכן מלח ותבלין ושאר דברים העשויים ליתן טעם – אינם בטלים בששים אם אסורים מחמת עצמם (כגון מלח של עבודה זרה).

אם טעמו של התבלין אינו מורגש כלל מותר:

הש"ך ביאר שכיון שמלח ותבלין עשויים לתת טעם מן הסתם נותנים טעם אפילו באלף, ולכן כתב הרמ"א שאינם בטלים אפילו באלף. אבל אם מדובר בכמות קטנה של מלח לתוך סיר ענק, שאכן טעם המלח או התבלין אינו נרגש שם כלל – המלח או התבלין מתבטל, שהרי ידוע בבירור שאינו נותן טעם (וזהו שאמר הרמ"א "כל זמן שמרגישים טעמו"). עוד כתב הש"ך, שאם מסופק אם התבלין נתן טעם בתבשיל או לא – יכול להטעימו לנכרי המסיח לפי תומו. והוסיף הש"ך שאפילו דבר האסור מדרבנן אינו בטל באלף אם נותן טעם (וכן כתבו הט"ז ואחרונים נוספים).

שומן של איסור אינו נחשב איסור העשוי לתת טעם:

הט"ז כתב ששומן של איסור שנתנו בקדירה להוסיף טעם – בטל ב-60, כיון שטעמו יותר עדין מתבלינים ואינו מורגש בצורה חזקה כמו תבלין.

הפוסקים נחלקו האם הדין שתבלין אינו בטל הוא מן התורה או מדרבנן:

לדעת הר"ן תבלין שטעמו מורגש ביותר מ-60 אוסר את התבשיל מן התורה, כיון שטעם כעיקר מן התורה. אבל הש"ך כתב בשם איסור והיתר שהדין שתבלין אינו בטל אפילו באלף הוא דין דרבנן (שמן התורה אין זה נחשב טעם שהוא כעיקר).

"זה וזה גורם" – מותר:

כל זה במקרה שלא היה בסיר מלח כשר מקודם, אך אם כבר היה בסיר מלח כשר אלא שהכמות של המלח לא היתה מספיקה, ונפל לתוכו מלח אסור – המאכל מותר אף על פי שדבר העשוי לטעם אינו מתבטל, כיון שהמלח האסור אינו מטעים לבד את הסיר אלא בצירוף המלח המותר ("זה וזה גורם"). אמנם אם המלח האסור יש בו כדי ליתן טעם בקדירה אפילו ללא צירוף המלח המותר – הרי זה ככל דבר העשוי ליתן טעם שאוסר.

[1] סעיף ח.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].