Ask The Rabbi

נושא: הורים וילדים

ביטול איסורים

האם יש מקרים שבהם האיסור הגדול של חתיכה הראויה להתכבד שלא בטלה, לא חלים? תודה

דין חתיכה הראויה להתכבד אינו חל כשיש ספק אם ראויה להתכבד:
כתב הרמ"א שאם יש ספק לגבי החתיכה אם נחשבת ראויה להתכבד או לא – הולכים להקל שבטילה ב-60, אפילו אם מדובר בחתיכה האסורה מן התורה, כיון שכל דין "חתיכה הראויה להתכבד" הוא חומרא מדברי חכמים, ובספק יש להקל.
דין חתיכה הראויה להתכבד אינו חל בחתיכה שאינה אסורה מחמת עצמה:
חתיכת היתר שנאסרה מבליעת איסור:
כתב השו"ע שדין חתיכה הראויה להתכבד נאמר רק בחתיכת איסור האסורה מחמת עצמה, כגון חתיכת נבילה. אבל חתיכה שנאסרה מחמת שקיבלה טעם מאיסור ולא היתה מספיק גדולה כדי לבטל את האיסור – אין בה דין "חתיכה הראויה להתכבד" אפילו למי שסובר שחתיכה עצמה נעשית נבילה, כיון שאין הבלוע ראוי להתכבד. כל זה על פי כמה ראשונים, ודלא כראבי"ה הסובר שחתיכה שנעשתה נבילה מחמת איסור שנבלע בה יש בה דין חתיכה הראויה להתכבד.
חתיכת בשר שהתבשלה בחלב:
עוד מבואר בשו"ע שחתיכה שנאסרה משום בשר בחלב, כגון חתיכת בשר שהתבשלה בחלב נחשבת כאסורה מחמת עצמה וכנבילה, כיון שהחלב והבשר נעשו גוף אחד של איסור, שהרי האוכל חצי כזית מחלב וחצי כזית מבשר המעורבים יחד לוקה מן התורה.
חתיכה שלא נמלחה:
הרמ"א הוסיף שחתיכה שלא נמלחה האסורה מחמת דם הבלוע בה – נחשבת כחתיכה שאינה אסורה מחמת עצמה, וממילא אין בה דין חתיכה הראויה להתכבד, שהרי הדם הבלוע בה אינו ראוי להתכבד.
דין חתיכה הראויה להתכבד אינו חל בחתיכה שנאסרה רק כדי קליפה:
חתיכת בשר שנאסרה מחלב כדי קליפה:
כתב הרמ"א שחתיכת בשר שנאסרה מחלב כדי קליפה (כגון שנשפך עליה חלב רותח בעירוי מכלי ראשון) – בטילה ב-60 ואין בה דין חתיכה הראויה להתכבד, כיון שהקליפה אינה ראויה להתכבד (הש"ך העיר שאם הקליפה גדולה כל כך שראויה להתכבד – אינה בטילה. עוד העיר הש"ך שכמובן שדין זה הוא רק באיסור בשר בחלב, שהרי חתיכת היתר שנאסרה כדי קליפה מחמת בליעת איסור נבילה או איסור אחר – פשוט שבטילה ב-60, שהרי אינה אסורה מחמת עצמה).
דין חתיכה הראויה להתכבד אינו חל בחתיכה שכבר אינה שלמה:
בריה שהתרסקה או נחתכה בטילה:
בדין "בריה" ישנם את דברי הגמרא בחולין לגבי אדם שאכל תשע נמלים מרוסקות והשלימן לכזית עם עוד נמלה אחת חיה (שחייב חמש חטאות על הנמלה החיה ועוד חטאת אחת על הכזית). ולמדו מכך הפוסקים שדין בריה שאינה בטילה הוא רק בזמן שהיא שלמה, אבל אם התרסקה או נחתך ממנה קצת – בטילה כשאר איסורים.
חתיכה הראויה להתכבד שהתרסקה או נחתכה בטילה:
הרא"ש כתב דהוא הדין לחתיכה הראויה להתכבד, שאם נפרסה לאחר שנפלה לקדירה – בטלה חשיבותה ובטילה כשאר איסורים, וכן נראה מדברי התוספתא במסכת תרומות "חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו באלף כולן אסורות, ואם נמוח (אם החתיכה איבדה את צרתה) הרי זה בנותן טעם" (שאם אינה נותנת טעם בטילה כמו שאר האיסורים).
דווקא כשהתרסקה בשוגג, ודווקא כשידוע שהתרסקה:
הרא"ש הוסיף שהיתר זה הוא דווקא אם התרסקה הבריה או החתיכה הראויה להתכבד בשוגג. הרא"ש הוסיף שאם נפרסה חתיכה אחת מתוך החתיכות שבתערובת ואין אנו יודעים אם זו החתיכה של האיסור – אין להקל ולומר שזוהי החתיכה של האיסור אלא התערובת באיסורה עומדת.
כל הנ"ל נפסק בשו"ע:
שו"ע : "הא דבריה וחתיכה הראויה להתכבד לא בטלי דווקא בעודם שלמים, אבל אם נחתכו או נתרסקו עד שנאבדה צורתן – בטלי, דתו לא חשיבי (ששוב אינם חשובים), ואפילו אם נתרסקו לאחר שנתערבו עם ההיתר [רמ"א: ואפילו לאחר שנודע התערובת]. והוא שנתרסקו שלא במתכוין לבטל האיסור, אבל אם נתכוין לכך – אסור למרסק אם הוא שלו וכן למי שנתרסק בשבילו" (כדין המבטל איסור במזיד).
הש"ך העיר שאם לאחר שהחתיכה נפרסה נשארה עדיין בגודל שראוי להתכבד בו – יש לה עדיין דין חתיכה הראויה להתכבד.
עוד כתב השו"ע : "אם נחתכה חתיכה אחת (מתוך תערובת שיש בה חתיכת איסור הראויה להתכבד), אין תולים לומר של איסור נחתך ומתבטל (אם יש 60 כנגדו) ויהיו כולן מותרות, אלא אותה שנחתכה בלבד מותרת ממה נפשך – אם היא של איסור אף כולן מותרות (שכבר אין כאן דין חתיכה הראויה להתכבד וממילא החתיכה האסורה בטילה במיעוטה) ואם אינה של איסור הרי היא מותרת. ואפילו נחתכו רובן אין תולים לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו, אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות". הט"ז ביאר שהשלימות אסורות כיון שרוב התערובת היא חתיכות של היתר, וכל חתיכה שנחתכת הרי היא פורשת מהתערובת, ועל פי הכלל "כל דפריש מרובא פריש" יש להניח שהיא חתיכה של היתר (שפרשה מחתיכות ההיתר שהן רוב התערובת), ונמצא שכל החתיכות שנחתכו הן חתיכות של היתר, ואילו האיסור שהוא מועט לא הופרש ולא השתנה ממה שהיה בתחילה.

מקורות

תלמוד ירושלמי קידושין ז א.

תניא פרק ג.

עירובין ס"ה ע"א.