אמירת 'תחנון' ביום הכנסת ספר תורה

תשובה: בכדי לענות על כך יש לדון בפרטים הבאים: א) מה הדין לגבי אמירת תחנון ביום של הכנסת ספר תורה? ב) האם ישנו הבדל בין בית הכנסת בו נערכת ההכנסה לבין בתי כנסת אחרים בעיר? ג) האם ישנו הבדל האם האנשים שבמניין הולכים להשתתף בהכנסת ספר תורה, או מספיקה ידיעה מההכנסה ושמחה כללית על כך?

ראשית יש להביא המובא בדברי האחרונים, שהמנהג הוא שאין אומרים תחנון בשמחת הכנסת ספר תורה.

וטעם הדבר שאין אומרים תחנון כתב בספר שירה חדשה (עמוד פג), מפני שחינוך ספר תורה דומה לשמחת נישואין, וכשם שאין אומרים תחנון כאשר חתן נמצא בבית הכנסת, כמו כן אין אומרים תחנון בזמן שמכניסים את הספר תורה החדש לבית הכנסת.

ובזה עצמו יש הסוברים שרק בתפילה הסמוכה להכנסת הספר תורה אין אומרים תחנון, למשל אם ההכנסה נערכת לאחר תפילת מנחה, אזי בתפילת מנחה שלפניה אין אומרים תחנון (חתן סופר הלכות תפילה פרק ד').

ויש סוברים לנהוג שבכל התפילות שמתפללים ביום הכנסת הספר תורה אין אומרים תחנון, ולא רק בתפילה הסמוכה להכנסה (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ו' אגרת ה,תריב).

וכן משמע בשאלות ותשובות ישיב משה (סימן שלח) שאין אומרים תחנון רק יום אחד.

ומה שכתב 'רק יום אחד', הכוונה היא לומר שגם לפי המנהג שהיה נהוג באותו המקום (בגרב'ה) שהולכים להתפלל אצל הספר תורה החדש בבית בו הוא נמצא - כמה ימים לפני הכנסתו לבית הכנסת, מכל מקום אין אומרים תחנון אלא רק באותו היום בו מכניסים את הספר תורה בפועל (נטעי גבריאל הכנסת ספר תורה פרק י' הערה ב').

והנה ברוב המקומות הנזכרים לעיל באי אמירת תחנון בהכנסת ספר תורה, מדובר על המקום בו נתאספו האנשים לכבוד ההכנסה והשמחה, וכן כתב בילקוט יוסף הלכות נפילת אפים סעיף כג.

אמנם באגרות קודש מאדמו"ר הריי"צ שם מובא, שאי אמירת התחנון הוא בכל העיר כולה, ובלשונו בתיאורו את יום הכנסת הספר תורה בימים עברו כותב כך: 'היום של ההכנסת ספר תורה היה יומא דפגרא אשר לא אמרו תחנון, וכל אנשי העיר היו מתעתדים אל השמחה לכבוד התורה חסידים ואנשי מעשה היו טובלים קודם התפלה ובשעת התפלה היו נרות דולקין בבית הכנסת'.

ומדבריו משמע שאי אמירת התחנון היה בכל העיר כל אותו היום.

אמנם אין מכך הוראה ברורה לכל מקום, מאחר ובתיאורו מתאר מפורש שכל בני העיר היו באים ומשתתפים בשמחה, וכלשונו 'וכל אנשי העיר היו מתעדים אל השמחה'.

וכפי שכותב בתיאורו לפני כן גם כן:

'והמנהג המקובל במדינתינו הוא אשר איזה ימים לפני הסיום והכנסת התורה לבית הכנסת, מפרסמים בכל בתי הכנסיות שבעיר, אשר ביום פלוני יתקיים בעזרת השם יתברך סיום התורה והכנסתה בבית הכנסת, ומזמינים את כל המתפללים לבא לתת כבוד לתורה, היינו גם אלו שלסבה מן הסבות כנהוג בין בעלי בתים בעניני כבוד וכדומה או קנאה ושנאה אין רוצים לבא להשתתף בסיום הספר, אבל ענין נשיאת הספר והליכתה לבית הכנסת הוא ענין כללי שהכל צריכים להשתתף בזה בשביל כבוד התורה בשעה שישאוה לבית הכנסת'.

[וצריך עיון בסידור 'תפילת מנחם' שיצא לאור על ידי הרב לוי ביסטריצקי ע"ה עם הוראות ומנהגי חב"ד, כתב שם על פי אגרת האמורה, שביום הכנסת ספר תורה אין אומרים תחנון בכל אותו היום בכל העיר כולה, שלכאורה משמע מסתימת דבריו שאין הבדל באם משתתפים או לא, בעוד שמהאגרת האמורה משמע מפורש שכל בני העיר היו משתתפים בשמחה, ואולי לכך גם כן כוונתו.]

העולה מן האמור: שאי אמירת תחנון בזה הוא 'מנהג ישראל', אך לפי הספרדים וכן הרבה קהילות ישראל הוא רק בתפילה הסמוכה להכנסת הסתפר תורה, וכן רק במקום ההכנסה והסיום. אך לפי מנהג חב"ד אי אמירת תחנון הוא בכל היום כולו, וכמו כן כל בתי הכנסת המתעדים להשתתף בשמחה אין אומרים בהם תחנון.

ועל פי זה בנידון האמור, כאשר רוב אנשי המניין אין בכוונתם להשתתף בהכנסה ואף אין יודעים מכך, צריכים הם לומר תחנון, ואפשר שהאנשים היחידים שבמניין שבכוונתם להשתתף בשמחה לא יאמרו לעצמם תחנון ויעשו זאת בלי הבלטה יתירה