תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנה מעלה מיוחדת באמירת פסוק זה של י"ג מידות הרחמים? ב) אם כן, האם ישנו הפרש בין אם קורא זאת סתם, לבין אם קורא זאת בניגון וטעמים כאילו קורא בתורה? ג) כמו כן, אם ישנה חובה לומר זאת בציבור, האם זהו דוקא לומר יחד עם הציבור, או שעצם זה שנמצא במקום בו ישנם עשרה מספיק לכך, או שעל כל פנים אפילו מתפללים עמו במניין, רק שאינו אוחז עמם?

המקור של י"ג מידות הרחמים הוא בפסוק בספר שמות (לד, ו), ובפסוקים לפני כן מסופר שביקש משה מהקדוש ברוך הוא "הראני נא את כבודך". וענה לו הקדוש ברוך הוא, "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם", אמנם "לא תוכל לראות את פני", מפני "כי לא יראני האדם וחי".

ועל כן אמר למשה, "הנה מקום איתי, ונצבת על הצור", "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עוברי" בכדי שלא תראה את פני ממש. אמנם לאחר מכן "והסירותי את כפי וראית את אחורי, ופני לא יראו".

ובאור החיים הקדוש מבאר בקשה זו של משה, שלכאורה ראוהו כבר כל ישראל על שפת הים כפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן במשה עצמו כבר נכתב לפני כן בפסוק יא "ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים"? מתרץ האור החיים הקדוש שמכל מקום לא היה זה ידיעה פרטית רק "ראות אש אוכלה". וכן מה שכתוב בפסוק בספק במדבר (יב, ז) שאמר ה' למרים ואהרון "לא כן עבדי משה... ותמונת ה' יביט", היה זה רק "מראית אור עליון". ומשה רצה שתהיה לו הכרה בו יתברך, והיינו ידיעה פרטית, בכדי שיוכל שכלו להשכיל בחינת מהות האלקות.

ובגודל מעלת הי"ג מידות מאריך רש"י לפרש מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שכאשר ביקש רחמים על עם ישראל לאחר חטא העגל הזכיר לבורא את זכות האבות, ועל כך אמר לו כעת הקדוש ברוך הוא, "סבור אתה שאם תמה זכות אבות – אין עוד תקוה, אני אעביר כל מידת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה, וקראתי בשם הוי' לפניך – ללמדך סדר בקשת רחמים- אף אם תכלה זכות האבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מידות, הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו ישראל לפני "רחום וחנון" יהיו נענים, מאחר ורחמי לא כלים".

וכן ממשיך לאחר מכן ומפרש שבשעת מעשה כאשר הקדוש ברוך הוא עבר בפועל לפני משה, אמר לו על י"ג המידות, "הנה אנוכי כורת ברית" – שהבטיחו בזה שי"ג מידות אינן חוזרות ריקם בשום פעם.

ומכאן גודל מעלת י"ג המידות: הן מצד שזהו במראית כבוד פני ה' באופן הנעלה ביותר שנראה לעיני בשר ודם (שהרי אם לא כן, כאמור באור החיים הקדוש, היו כבר גילויים נעלים ביותר בקריאת ים סוף ביציאת מצרים ובאופן נבואת משה בפרט, וכן במתן תורה, ומכל מקום ביקש כאמור).

וכמו כן מצד ישראל שהקדוש ברוך כרת ברית עם משה שקריאתם לא חוזרת ריקם בשום פנים ואופן.

ומכאן מובן מה שנפסק בשולחן ערוך בסימן תקסה סעיף ה', שאין היחיד רשאי לומר שלוש עשרה מידות דרך תפילה ובקשת רחמים מאחר והם נחשבים כדבר שבקדושה. וכל דבר שבקדושה אינו נאמר בפחות מעשרה (שלכן אף אם הוא מתפלל יחד עם הציבור אך לא אוחז עמם, עליו להפסיק אם יכול באותו המקום בו אוחז בכדי לומר עמם, ולא יוכל לומר זאת דרך תפילה לאחר מכן, על דרך שאר דברים שבקדושה כמו קדושה וברכו, שעליו להפסיק בכדי לומר עם הציבור).

אמנם מאחר ודבר שבקדושה זה הינו פסוקים בתורה, על כן אם היחיד רוצה לאומרם דרך קריאה בתורה בעלמא – אומרם. ובכדי שיודגש שאינו אומרם דרך תפילה על כן צריך לומר זאת בניגון ובטעמים – שזהו "דרך קריאה". כמו כן עליו לגמור את כל הפסוק עד – "ועל רבעים" (כף החיים קלא, כג).

אמנם יש המביאים בשם האריז"ל שאין ליחיד לומר י"ג מידות אף דרך קריאה, אלא ידלג מ"ויעבור" (כף החיים שם בשם ר' משה זכותא שהיה מגורי האר"י).

אולם מציין שם בכף החיים שאף לשיטה זו ההחמרה היא רק בי"ג מידות הנאמרים בתעניות וסליחות, אך יש להתיר זאת בי"ג מידות שלאחר שמונה עשרה.

העולה מן האמור: שאמירת י"ג מידות דרך תפילה ובקשה נחשבת כדבר שבקדושה ועליה להאמר בציבור דוקא ויחד עמהם ממש. ויחיד אין לו לומר זאת דרך תפילה, רק רשאי לומר דרך קריאה בתורה 'בניגון וטעמים', ועליו לגמור את כל הפסוק – עד "ועל רבעים".

אמנם הנוהג על פי האריז"ל, עליו להימנע מלומר זאת ביחיד – אף דרך קריאה בתורה (אך חומרה זו היא רק כאשר מדובר באמירת י"ג מידות בסליחות שבתעניות ציבור וכיוצא בזה, ולא באמירתם לאחר תפילת שמונה עשרה