Ask The Rabbi

נושא:

עשינו מניין לתפילה בראש השנה בתוך חניון שבבניין ויש סוג של 'הד' מצד האקוסטיקה במקום האם ישנו בעיה לגבי תקיעת שופר שתוקעים שם?

עשינו מניין לתפילה בראש השנה בתוך חניון שבבניין ויש סוג של 'הד' מצד האקוסטיקה במקום האם ישנו בעיה לגבי תקיעת שופר שתוקעים שם?

כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם כל הקולות כשרים בשופר או שיש קולות שאינם כשרים. ב) האם יש הבדל היכן האדם תוקע במקום פתוח או סגור ובמקום זה עצמו האם יש הבדל בין מקום שיוצר 'הד' או מקום שלא יוצר 'הד'. ג) האם יש הבדל במקום שיוצר 'הד' באם נניח שיש בכך בעיה בין בני אדם העומדים באותו המקום עצמו היכן שהבעל תוקע עצמו תוקע את התקיעות לבין אלו שעומדים מחוץ למקום שתוקע שאז ישנו חשש אולי לא שמעו את קול השופר עצמו רק את ההברה וההד שלו בלבד.
ראשית יש לציין מה שנפסק לגבי סוג קול התקיעות אם הוא גבוה או נמוך עבה או דק שאין הפרש בזה בכדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר וכפי שמבואר בשולחן ערוך בסימן תקפו סעיף ו' שאם היה קול השופר עב מאוד או דק מאוד מכל מקום כשר מפני שכל הקולות היוצאים מן השופר כשרים למצוה.
אולם כל זה כאשר מדובר בקולות של השופר עצמו – ללא ערבוב של קול אחר כלל אבל אם שמע את קול השופר בערבוב לא יצא ידי חובה ולכן מי שתוקע בתוך מקום שישנו הד כמו בתוך חבית או בניין שבתוך הקרקע כמו מרתף או מערה ויש חלק מן השומעים העומדים בחוץ אזי רק אם ברור להם שהם שמעו קול שופר – יצאו ידי חובה אך אם לא ברור להם הדבר לא יצאו ידי חובה מספק מפני שהקול של השופר מתבלבל בהבל הבור לפני שהוא יוצא החוצה ויכול להיות שהם לא שמעו את קול השופר אלא את קול ההברה כמבואר בשולחן ערוך הרב תקפז סעיף א.
יתירה מזו כתב שם שאפילו אם ברור לו שהוא שמע קול שופר לא יסמוך על בקיאותו בדבר ויחזור וישמע שוב את התקיעות – שלא מבעל התוקע בתוך הבור אך לא יברך שוב מספק אלא אם כן ברור לו ששמע לא את קול השופר אלא את קול ההברה.
ובסעיף ה' הביא מקרה באחד שתוקע בתוך בית הכנסת ויש אנשים שעומדים בחוץ בריחוק קצת מחוץ לבית הכנסת שהדין בזה הוא שאם לא ברור להם ששמעו קול שופר ממש ומסתפקים אולי שמעו רק את ההברה וההד של קול השופר הם צריכים לשמוע שוב את התקיעות כי אפשר ששמעו קול הברה. אבל אם נראה להם ברור שהם שמעו את קול השופר אינם צריכים להחמיר על עצמם ולשמוע שוב את התקיעות. כי מן הסתם הצד היותר חזק לומר שהם שמעו את קול השופר ולא קול הברה.
ולפי זה אם התקיעות נעשו במקום שטבעו ליצור 'הד' כמו בתוך מערה או מרתף עמוק או חניון אזי אם העומדים בחוץ טוענים ששמעו בברור קול שופר אינם צריכים לחזור ולשמוע ואם מסתפקים יחזרו וישמעו שוב.
ומכל מקום עדיף תמיד במקרה כזה שיחזרו וישמעו שוב את התקיעות ולא יסמכו על מה שנראה להם. רק שאם אמנם חושבים ששמעו קול שופר לא יברכו שוב בפעם השניה. מאחר וכלל בידינו שספק ברכות להקל ולכן מאחר ופה מדובר במקרה של ספק לא יברכו שוב מספק.
ואם התקיעות נעשו בתוך מקום שאין טבעו ליצור 'הד' כמו בתוך מבנה בית הכנסת רגיל אזי העומדים בחוץ יכולים לסמוך על מה שנראה להם לכתחילה שאם נראה להם בברור ששמעו קול שופר יצאו ידי חובה ולא צריכים להחמיר ולשמוע שוב. בפרט אם עמדו בקרוב לבית הכנסת על יד חלונות פתוחים שבזה מן הסתם שמעו את קול השופר עצמו ולא כל הברה בלבד.
העולה מהאמור: שאף אם נחשיב את מקום החניון כמו הדין של התוקע לתוך הבור היוצר 'הד' מכל מקום גם בזה הדין הוא שאם התוקע והשומעים עומדים שניהם בתוך אותו המקום - הם יוצאים ידי חובה וכל הבעיה מתחילה כאשר אחד עומד מחוץ לבור והתוקע תוקע בתוך הבור.
ואם כן במקרה שלנו אם מדובר שכולם נמצאים בתוך אותו מקום בחניון אין בעיה בתקיעת שופר הנעשית שם.

מקורות

שדי חמד מערכת אבילות סימן ק"ח.


שם פאת השדה מערכת אבילות סימן ו'.


זוהר פ' וישלח דף קס"ח עמ' א'.


שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סימן ס"ד.


יסוד יוסף סוף פ"ב.


קב הישר פ"ב בסופו.


דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח.


נטעי גבריאל הלכות אבילות ח"ב פרק צ"א.


אגרות קודש ח"ו עמ' שמח.


שו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה.