שלום ושנה טובה, בהתייחס לשעורים בנושא ההתחדשות, החרטה והתשובה וגילוי האני הפנימי, חוויתי בשנים האחרונות מקומות נמוכים בי שאני מבינה שהם חיצוניים לי בעקבות התרכזות מאוד גבוהה ברצון מסוים שיש לי. אני עושה עבודה גם בהגברת שמחה וגם נסיון לחפש את אני האמיתי שמסתפק במה שיש לו ומודה על כך ושלם שליו ואוהב, אך נראה שהרצון הזה עדיין עומד שם אצלי. האם לנסות לדכא בתוכי את ה״תאווה״ הזו שבבסיסו הוא רצון טוב? האם זוהי החרטה והתשובה שדרושה ממני? אם כן, איך? תודה
אחד מהעבודות החשובות שאדם צריך לעשות בתוכו, זה לגלות את המקום הרגוע, הסומך על ה' ומאמין שכל מה שה' עושה זה תכלית הטוב.
בכל אחד מאיתנו יש שלמות פנימית שהיא לא מותנת בשום דבר, שלימות מצד הנשמה האלוקית, והערך העצמי האמיתי, ומצד המקום הזה אנו צריכים לגלות בתוכנו מקום של תענוג ושמחה.
באם המקום הזה לא מספיק גלוי, יש לפתח אותו ולהעצים אותו, בהתבוננות שה' נמצא איתנו ודואג לנו, וכל מה שיש לנו זה ממנו, והוא הטוב האמיתי.
אין זה סותר למקום שמתפלל ורוצה דברים נוספים. בהחלט מותר להתפלל ולרצות, ולבטוח בה' שיתן לנו טוב גלוי, אך זה חייב להיות לאחר הפיתוח של המקום הפנימי של הרוגע והשלווה וההיסמכות על ה'. באם זה מביא חרדה, מתח, וחוסר השלמה, זה סימון שזה לא נובע ממקום מתוקן.
"לדכא" את הרצון, זו לא ההגדרה הנכונה, לא צריך לדכא, אבל יש לגלות בתוכנו מקום קדום, של אמונה ושלימות פנימית בטוב שיש לנו כבר, ובאמונה שהכל ממנו יתברך זה טוב, וזה הקומה הראשונה והבסיסית בעבודה הפנימית. ומעל זה - ניתן לבנות קומה נוספת, של התפילה והרצון לשינוי.
יש לזכור, הקב"ה לא מבקש מאיתנו דברים שאין אנו יכולים לעשותם.
אנו צריכים לעשות כפי כוחנו ויכולותינו להשתחרר מהישות ככל האפשר. גם אם זה לא יהיה בצורה מושלמת, שהרי איננו צדיקים, יש לזה חשיבות. וערך.
האינדיקציה עבורנו שאנו בכיוון הנכון, אינה אם נפסיק להרגיש רצון בשביל עצמנו כלל, שהרי זו דרגה גבוהה ושייכת רק ליחידי סגולה, אלא אם נצליח להפיג את המתח, החרדה, ולהגיע, ככל האפשר, למקום שליו יותר, ומאמין בה', שהכל ממנו, והכל זה טוב.
כאשר אנו מצליחים להירגע ולחשוב מחשבות של אמונה והיסמכות על ה', להפיג את המתח, להתגבר על רגשות הקנאה וכדומה, אנו בדרך הנכונה.
וביחד עם זה, אפשר להמשיך ולהתפלל וגם לבטוח בדרגה הגבוהה ביותר, שיהיה טוב גלוי. אך להשתדל שלא יתלווה לזה לחץ ורגשות שליליים, וה' בוודאי יסייע לנו, כשרואה את ההשתדלות והמאמץ.
מומלץ לקרוא באתר את המאמר "עבודת הביטחון בכח האמונה".
נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד): "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)".
ובמשנה ברורה (שם ס"ק מט) כתב: "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".
ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.
ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.
והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך. [ראה פסקי תשובות שם אות כה. והוסיף שם עוד כמה דברים מהאחרונים שנוהגים בשעת ההעברה והם: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש].
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.