אחד מהעבודות החשובות שאדם צריך לעשות בתוכו, זה לגלות את המקום הרגוע, הסומך על ה' ומאמין שכל מה שה' עושה זה תכלית הטוב.
בכל אחד מאיתנו יש שלמות פנימית שהיא לא מותנת בשום דבר, שלימות מצד הנשמה האלוקית, והערך העצמי האמיתי, ומצד המקום הזה אנו צריכים לגלות בתוכנו מקום של תענוג ושמחה.
באם המקום הזה לא מספיק גלוי, יש לפתח אותו ולהעצים אותו, בהתבוננות שה' נמצא איתנו ודואג לנו, וכל מה שיש לנו זה ממנו, והוא הטוב האמיתי.
אין זה סותר למקום שמתפלל ורוצה דברים נוספים. בהחלט מותר להתפלל ולרצות, ולבטוח בה' שיתן לנו טוב גלוי, אך זה חייב להיות לאחר הפיתוח של המקום הפנימי של הרוגע והשלווה וההיסמכות על ה'. באם זה מביא חרדה, מתח, וחוסר השלמה, זה סימון שזה לא נובע ממקום מתוקן.
"לדכא" את הרצון, זו לא ההגדרה הנכונה, לא צריך לדכא, אבל יש לגלות בתוכנו מקום קדום, של אמונה ושלימות פנימית בטוב שיש לנו כבר, ובאמונה שהכל ממנו יתברך זה טוב, וזה הקומה הראשונה והבסיסית בעבודה הפנימית. ומעל זה - ניתן לבנות קומה נוספת, של התפילה והרצון לשינוי.
יש לזכור, הקב"ה לא מבקש מאיתנו דברים שאין אנו יכולים לעשותם.
אנו צריכים לעשות כפי כוחנו ויכולותינו להשתחרר מהישות ככל האפשר. גם אם זה לא יהיה בצורה מושלמת, שהרי איננו צדיקים, יש לזה חשיבות. וערך.
האינדיקציה עבורנו שאנו בכיוון הנכון, אינה אם נפסיק להרגיש רצון בשביל עצמנו כלל, שהרי זו דרגה גבוהה ושייכת רק ליחידי סגולה, אלא אם נצליח להפיג את המתח, החרדה, ולהגיע, ככל האפשר, למקום שליו יותר, ומאמין בה', שהכל ממנו, והכל זה טוב.
כאשר אנו מצליחים להירגע ולחשוב מחשבות של אמונה והיסמכות על ה', להפיג את המתח, להתגבר על רגשות הקנאה וכדומה, אנו בדרך הנכונה.
וביחד עם זה, אפשר להמשיך ולהתפלל וגם לבטוח בדרגה הגבוהה ביותר, שיהיה טוב גלוי. אך להשתדל שלא יתלווה לזה לחץ ורגשות שליליים, וה' בוודאי יסייע לנו, כשרואה את ההשתדלות והמאמץ.
מומלץ לקרוא באתר את המאמר "עבודת הביטחון בכח האמונה".