4 מינים כשרים, מאיזה גיל - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: חגים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם מאיזה גיל צריך לקנות לילד קטן ד' מינים כשרים?

 

תשובה

כל קטן המבין ויודע לנענע את הלולב כדינו, הרי הוא בא לכלל חינוך מצוות לולב, ואביו חייב לקנות לו ד' מינים כשרים ולחנכו לנענע עליו בחג הסוכות.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרנז סעיף א: קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות.


ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צה: באם צריך לקנות אתרוג ומיניו לקטן או שסגי ליתן לו בלא הקנאה שפליגי רבוואתא בזה.


הנה בדבר חיוב החינוך במצות אתרוג ומיניו שאיתא בסוכה דף מ"ו אר"ז לא ליקני אינש הושענא לינוקא ביום טוב קמא משום דמקנא קני אקנויי לא מקני ואישתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו, ודאי אין להועיל מה שיקנה לו אחר שכבר יצאו הגדולים דמה יעשה למחר שבאתרוג שאינו שלו נוטלין ולא מברכין משום ספקא דיומא כדאיתא בש"ע סימן תרמ"ט סוף סעיף ה' פסולי ראשון נוטלין בשני אבל לא מברכין, וכן מסיק הגר"א עיין שם.


אבל איכא מחלוקת דיש סוברין שיכול ליתן להקטן בלא הקנאה ויצא בזה ידי חינוך אף שבאמת לא יצא כלל בזה שום מצוה והויא ברכה לבטלה, משום דלא איכפת לן בחינוך שיהיה קיום מצוה, דסגי במה שנדמה להקטן שעושה מצוה, דכן צריך לומר להראב"ן שהביא הג"א שתופס עם התינוק כדי שלא יקנה התינוק. אבל המג"א כתב בסימן תרנ"ח סק"ח שהקטן לא יצא שלפי דבריו כתב במ"ב ס"ק כ"ח דשפיר דמי שכתב בש"ע כשתופס עם התינוק הוא לענין שהגדול יכול לצאת בו אח"כ אבל הקטן לא יצא ולא קיים בו אביו מצות חינוך וכן סוברים עוד הרבה אחרונים. ומשמע שכן סובר המחבר בסימן תרנ"ז שכתב אביו חייב לקנות לו לולב, והוא כלשון הטור דהוא בשביל בני חו"ל שאינו יכול להקנות להקטן אפילו אחר שיצא בו כדי שיוכל לברך האב עליו למחר ביום ב' שלענין הברכה צריך שיהיה שלו גם ביום טוב שני. ולא קשה לפ"ז מה שהקשה מהרש"ל הובא בט"ז סימן תרנ"ז שלא נאמר שצריך לקנות, משום דהמשנה הא איירי בא"י ששם הוא רק יום אחד ולמחר יוצא גם בשאול, שלכן א"צ לקנות עבור בנו הקטן דיכול האב ליתן לו אחר שיצא הוא, אבל בחו"ל שצריך גם למחר שיהיה שלו כדי שיוכל לברך מוכרח לקנות עבור בנו הקטן אתרוז /אתרוג/ ומיניו מיוחד…


והנה יש עוד לדקדק דבאתרוג שאול שאינו מעשה מצוה כלל איך אומרים להתינוק לברך הא היא ברכה לבטלה, ובשלמא כשיכול בעצמו לברך אולי כיון שהוא בשביל חינוך לא איכפת לן מה שהקטן בעצמו מברך לבטלה כיון שהוא סובר שהיא ברכה למצוה שמתחנך בזה, ואף למ"ד בקטן אוכל נבלות שב"ד מצווין להפרישו, אולי נמי הוא ענין חינוך שחייבו בזה אף לאחרים ואף לקטנים דלאו בני חינוך, אף שלכאורה לא משמע כן בתוס' שבת דף קכ"א עיין שם, אבל לתינוק דצריכין לצוותו לברך וכ"ש כשצריכין לסייעו בהברכה הרי הוא כספי ליה בידים ואיך התירו. ולא מסתבר לומר דהכשירו אתרוג שאול לתינוקות בשביל חינוך דלכן יכול לברך כיון שהוא כשר מדרבנן, דהא לא מצינו זה בגמ' ומעצמנו אין לומר דבר חדוש כזה. וצריך לומר שהם סברי דמברך ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן כשיטת התוס' ר"ה דף ל"ג, שלכן מותר גם לסייע כהא דמתעסקין בתקיעות עם התינוקות אפילו בשבת שכתבו התוס' שם דאף דגם איסור דרבנן נמי לא ספינן ליה בידים מ"מ שרי להתעסק אפילו בשבת כיון דזימנין איכא מצוה, וכן הוא בברכה על אתרוג שאול שיכולין להתעסק אף ביום טוב קמא כיון דאיכא מצוה ביום טוב שני. אבל א"כ נמצא דהרמב"ם פ"א מברכות הט"ו שסובר שהוא מדאורייתא, עיין במג"א סימן רט"ו סק"ו מוכרח נמי לסבור דחייב לקנות אתרוג מיוחד עבור בנו הקטן כהמג"א ודעימיה.


ולכן זה שהקלו במדינותינו ביוראפ כהראב"ן היה זה משום העניות שלא היה באפשרי דרוב בני העירות לא היה אף לעצמן אתרוג אלא ברכו באתרוג של הקהל ולא קיימו אף בעצמן מצות הנענועים בהלל, אבל בעצם הדין היה לן להחמיר שכן הוא שיטת הרמב"ם והטור והמחבר והמג"א ורוב האחרונים וכהראיה מגמ' דחגיגה דף ו' כדלעיל, ולכן במדינתנו אמעריקא שב"ה השפיע בחסדו שפע ברכתו, וגם יש להשיג אתרוג ומיניו כשרים בזול, יש לכל אחד להחמיר כמו שראוי להורות לדינא ולקנות בעד כל קטן וקטן אתרוג ומיניו ביחוד שיהיה שלו ממש ויקיים האב מצות החינוך שעליו כדין.




דילוג לתוכן