. ארה"ב.

שאלה: כמה בני אדם שהתאספו יחד לצורך דיון ועידה על עניין מסויים, ואף אכלו באותו המקום, אמנם מפני 'מגפת הקורונה', ישבו בריחוק זה מזה על שולחנות נפרדים. האם לאחר האכילה יכולים להצטרף יחד לזימון?

תשובה: מאחר ובאו לאותו המקום בכדי לדבר זה עם זה, והאכילה היתה כחלק מוועידתם יחד באותו המקום, הרי הם נחשבים כקבוצה אחת לעניין זימון, ויכולים לזמן יחד.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצג סעיף ב: אפילו לא הוקבעו מתחלה כולם לאכול יחד, אלא שהשנים קבעו ואח"כ בא השלישי וקבע עמהם; או שאחד קבע תחלה ואח"כ קבעו השנים עמו, אינם רשאים ליחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר האכילה, ומ"מ אם יאכל עמהם בלא קבע רשאים ליחלק, אא"כ הוא שמש. הגה: ומ"מ אפי' כ"מ שרשאין ליחלק עדיף טפי לזמן, משום דברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח) (ב"י).

משנה ברורה סימן קצג ס"ק יח: שהשנים קבעו – קביעות נקרא כשיושבים ואוכלים על שלחן אחד או במפה אחת אפילו כל אחד אוכל מככרו וכמבואר לעיל בסימן קס"ז סי"א ועיין לעיל שם בסי"א בביאור הגר"א דדעתו שם דבעה"ב עם בני ביתו שישבו לאכול הוי קביעות ומצטרפי אפילו בלא שלחן אחד:

שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן ח ג: וע"ד מש"כ מחו' הדר"ג נ"י דמסתפק בהא דאיתא בש"ע (או"ח קצ"ג סעי' ב') דלחיוב ברכת זימון בעינן קבועים יחד, וכתב מג"א בשלחן אחד כמ"ש /או"ח/ (סי' קס"ז סי"א) לענין להוציא בברכה, דלפי"ז בישיבות או מסעדות ומלונות שאוכלים על שלחנות קטנות דאין לברך בעשרה בהזכרת השם, ואף דתנן בברכות (נ' ע"א) ב' חבורות שאוכלות בבית אחד אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון, הלא כתב הרשב"ש הביאו בהגהות הרעק"א שם (סי' קצ"ה), דדוקא כשיש זימון לכל חבורה וחבורה בפ"ע, ונראה דכש"כ לענין עשרה דא"א לצרפן לעשרה, ברם במ"ב (סי' קצ"ג סקי"ח) כתב בשם ביאור הגר"א (סי' קס"ז סי"א) דבעה"ב וב"ב חשובים קבועים ביחד, אעפ"י שאינם אוכלין על שלחן אחד, – ולפי"ז נראה לכאורה דהה"ד בישיבות שחבורת התלמידים אוכלים תמיד ביחד חשוב נמי כאלו אוכלים מככר אחד והם כמשפחה אחת ויש ג"כ דין בע"ב ובני ביתו ביחד, ורשאים להצטרף להזכיר את השם עכת"ד.

הנה מש"כ הדר"ג דעפי"ד הרשב"ש כש"כ לענין עשרה דא"א לצרפן היכא דאין כשיעור זימון לכל חבורה וחבורה, הנה אין לי תשו' הרשב"ש, אבל כפי מה שהביא בביאור הלכה (סי' קצ"ה) את הרשב"ש מבואר שם עוד יותר דאפילו כשיש בכל חבורה כדי זימון אלא שע"י צירופן יתחדש שיברכו בעשרה כגון שיש ה' בכל חבורה נמי ל"מ כשרואין זא"ז עיין שם, אמנם הביא שם מדברי הרשב"א והרמב"ן דלא ס"ל כהרשב"ש אלא היכא דבתחילת סעודה נכנסו ע"ד כן אף על פי שיחלקו במקומות מצטרפים זע"ז אף על פי שאין שיעור זימון בכל או"א =אחד ואחד= היכא דרואין זא"ז עיין שם, והדר"ג הוסיף להביא כן מחי' המאירי, ומה שהביא הדר"ג דבחי' הרמב"ן (פסחים פ"ה ע"ב) משמע דס"ל כהרשב"ש, הוי לכאורה סתירה למה שהביא בביאור הלכה בשם הרמב"ן (פ' ג' שאכלו) וצ"ע, ובודאי יש על מי לסמוך, בישיבות להצטרף אף בשתי שלחנות כיון שנכנסו תחילה ע"ד כן. אך מה שהביא הדר"ג להתיר אף לדעת הרשב"ש מדברי הגר"א שהובא במ"ב (סי' קצ"ג סקי"ח), דס"ל דבעה"ב עם בני ביתו שישבו לאכול הוי קביעות ומצטרפו יחד אפילו בלא שלחן אחד כנ"ל, וא"כ הה"ד בישיבות וכו' כנ"ל, הנה בביאור הגר"א שם (סי' קס"ז סעי' י"א) מדמה בעה"ב עם בני ביתו, להמבואר שם (סעי' י"ב) אם היו רוכבים ואמרו נאכל אף על פי שכ"א אוכל מככרו וכו' כיון שעמדו במקום אחד מצטרפין וכו', ואם היו אוכלין מפוזרים וכו' אינם מצטרפין, וצ"ל דמש"כ (בסי"א) אא"כ ישבו בשלחן אחד או במפה אחת, שיטפא דלישנא דלעיל נקט עיין שם, וכ"כ בביאור הלכה שם (ד"ה אא"כ) על מש"כ בש"ע או בעה"ב עם ב"ב ל"מ אא"כ ישבו בשלחן א' או במפה אחת, וז"ל עי' במג"א סקכ"ו וכו' והגר"א בביאורו כתב דאגב שיטפי' מקודם העתיק המחבר בשלחן א' וכו' ובאמת לא בעינן כלל שלחן א' או מפה אחת היכא שקבעו מתחילה לאכול יחד או בעה"ב עם ב"ב אלא כל שיושבין ואוכלין ביחד דהיינו שאינם מפוזרים אחד הנה מצטרפין וכמו בסי"ב ודלא כמ"א עכ"ל.

והנה בביאור הלכה (סי' קצ"ה ס"א בתוד"ה שתי) כתב וז"ל אכן הרשב"ש בתשובה וכו' וכן הוא ג"כ דעת הגר"א וכו' ובאמת יותר מסתברא כדבריהם דהא אפילו בניכול לחמא בדוך פלן פסק המחבר שם /או"ח סי' קס"ז/ בסי"ב וכו' דדוקא של"ה מפוזרין בשעת אכילתן ולא חילק שם בין רואין זא"ז לאין רואין, אלמא דכל שלא ישבו עכ"פ ביחד ל"מ תנאי דניכול לחמא בדוך פלן להצטרף לחייב בזימון, ואיך מהני כאן במה שנכנסו מתחילה לכך, וכן מוכח מחידושי הרא"ה בסוגיא זו דמיירי בשיש בכל חבורה כדי זימון עכ"ל, הרי מביא ראי' מהמבואר (בסי' קס"ז סי"ב) לשיטת הרשב"ש, ודברי הגר"א דא"צ שלחן אחד בבעה"ב עם ב"ב בנוי על המבואר שם בסי"ב כנ"ל, א"כ לא עדיף משם, ועכ"ח דאין ראי' מהא דא"צ שלחן אחד, דעכ"פ בעינן שיושבין ואוכלין ביחד, אבל זולת זה צריך בכל שלחן כדי זימון, או עשרה לברך בשם כשיטת הרשב"ש, אבל יש בלא"ה על מי לסמוך כנ"ל, וצ"ב האיך יתרצו החולקים על הרשב"ש מה שהביא בביאור הלכה ראי' להרשב"ש.

והנה ראיתי בש"ע הרב (סי' קצ"ה סעי' ב'), דמחלק בין הדין דזימון (בסי' קצ"ה), ובין הדין המבואר (בסי' קס"ז), וז"ל וכל זה כשנכנסו מתחילה לשם ע"ד להצטרף, אבל בסתם אינן מצטרפות אפילו רואים אלו את אלו והם בבית אחד ושמש א' לשתיהן וכו', משא"כ כשנכנסו ונחלקו לב' חבורות על דעת לברכה ה"ז כאלו נכנסו ונתחברו בחבורה א' שעיקר החיבור והצירוף הוא אף על פי שבשעת ברכת המוציא הי' בדעתם להצטרף שוב אין כוונתם מועלת לחברם ולצרפם אפילו לברכת המוציא עצמה כמ"ש בס' קס"ז כ"ש לברכת המזון וכו' עכ"ל, וא"כ נראה דבישיבות דעתם מתחילה ע"ד להצטרף כי כן ידעו כולם מתחילה מי ומי ההולכים ואוכלים ביחד, ומצטרפים אפילו אוכלים שלחנות נפרדים, ואין כשיעור זימון בכל שלחן ושלחן, משא"כ במסעדות ומלונות לא הוי צירוף אם אינן אוכלים על שלחן אחד, והנראה דבמקום ספק אף דמצטרפים לזימון, מ"מ אין לברך בשם מספק כנלענ"ד.