במענה על שאלתך אודות הברכה של יצחק הנה ישנם כמה פירושים בזה, ונזכיר את חלקם.

ראשית נביא את הפסוקים ואת פירוש רש"י.

פרק כז פסוק כח

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.

פרק כז פסוק לט

וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל.

ובפירוש רש"י על הפסוק

"משמני הארץ וגו'" - זו איטליאה של יון (בראשית רבה)

1. בשפתי חכמים על פירוש רש"י בפסוק לט מעיר שישנו הבדל בין משמני הארץ שבברכת יעקב לבין זו שבברכת עשו. ההבדל הוא שבברכת יעקב מדובר על כך שהתבואה והפירות שבארץ של יעקב יהיו שמנים וטובים. אך מה שיצחק ברך את עשו מדובר על כך שהמקום יהיה מהמקום הכי שמן בארץ.


2. בספר תורה אור לאדמו"ר הזקן דך כ' עמוד ג' מובא הסבר על פי פנימיות התורה לנושא:

            "והנה נודע כי החיות בעשר כתרין דמסאבותא הוא מפני כי חיל בלע ויקיאנו ועת אשר שלט האדם באדם לרע לו והוא מפני הנצוצות שנפלו בהם בתחלת בריאת העולם בשבה"כ וימלך וימת כו' וגם מחמת חטא עה"ד כמ"ש בס' הגלגולים ולפיכך נמשך להם החיות בם שהוא בסוד גלות כמארז"ל לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרי'" מבואר שהכח הרוחני שנמצא בעשר הספירות של הטומאה אינו מתאחד איתו בפנימיות אלא החיות נמצא שם בבחינת גלות. לכן, זה שיהודים גלו מארץ ישראל זה בשביל למצוא את הניצוצות הללו ולחבר אותם לעניינים של טוב וקדושה. וזה נמשל למצב של גיור גרים כשהכוונה חוץ מהפירוש הפשוט הוא שיש עניין בהפיכת הטבע שלא נראה בו הקדושה לדבר טוב של קדושה כמו גיור של גר ולכן יש בעצם טוב חבוי בעשיו.

 וכן בעשו היו ניצוצות כמו ר"מ ואונקלוס ושמעי' ואבטליון ועובדיה ומהם הי' ציד בפיו והי' רוצה יצחק להוציא ממנו בעצמו שלא ע"י יעקב כי הרי גם עכשיו חיל בלע ויקיאנו רק שהוא ע"י יעקב שהוא בחי' ז"א שכל האורות שלמעלה נכללים בו והוא מתלבש ביצי' ביומין דחול בחי' עבדו זקן ביתו להעלות משם ולברר כנ"ל. אך יצחק רצה שיהי' זה שלא ע"י ז"א רק שיהי' התגלות האורות העליונים בעשו עצמו והוא ענין תוס' ורבוי האור כי הרי לברר הטוב מן הרע צריך להאיר שם אור רב כדי שיע"ז יקלוט וילקט כל הניצוצו' הנשפעים שמה. וזהו ויתן לך האלקים מטל השמים הוא טלא דעתיקא דנטיף לז"א בחי' שמים. ומשמני הארץ שמן הוא חכמה ואבא יסד ברתא הנקרא ארץ ורצה להמשיך בחי' הטל והשמן דלעילא שעי"ז יהי' העלאת הניצוצים

זה מסביר את העובדה התמוהה מדוע יצחק רצה לברך את עשיו, האם הוא לא רואה שיעקב הוא יותר טוב מעשיו? אלא שבתוך עשיו היו ניצוצות של קדושה מאוד גדולים ויצחק רצה על ידי הברכות שהוא יברך אותו שעל ידי כך הוא יברר ויעלה אותו לקדושה ויגלה את הניצוץ החבוי בו. כך אדמו"ר הזקן מסביר את העובדה שהוא בירך אותו שיהיה לו טל מכיוון שטל מסמל דרגה רוחנית גבוהה שנמשכת לעשיו וכך אל מול עוצמת האור הרוחני עשיו יתהפך לקדושה – כך יצחק חשב. ומה שכתוב משמני הארץ בברכתו של עשיו זה מסמל את השמן שבתורת הסוד מייצג את ספירת החכמה ויצחק רצה להכניס את הדרגה של השמן – חכמה שהיא הספירה העליונה ביותר לתוך עשיו וכך הוא יתהפך לטוב.

כמו שאנו רואים עד"מ כשהשמש זורח על הארץ כחום היום שואב לחלוחית הארץ ואד יעלה מן הארץ וכן בנר לפני האבוקה הגדולה שואבת אור הנרות כך ע"י הארה עליונה הבאה בתוס' ורבוי מלמעלה שואב ולוקט כל הניצוצין שנפלו למטה.

כעת מובא משל מנר ש'נשאב' אל תוך האור שלמאיר בצהרי היום ומתבטל כלפיו ומשל שני מטל שעל הארץ שנשאב כלפי מעלה בעת התחממות היום כך יצחק רצה לגרום לעשיו להתהפך ממציאותו שלא ניכר בו המעה הרוחנית שלו ושאל מול הגילוי הרוחני הנעלה שיצחק ישפיע עליו יגרם שינוי משמעותי בעשיו.

אך הארה זו צריך להיות בתוס' ורבוי דייקא בחי' ברכה שהיא למעלה מסדר ההשתלשלות שלפי סדר ההשתלשלות לא הי' עשו כדאי לו. וזהו ואברככה לפני ה'. לפני הוי' דוקא והרצון שהי' ליצחק להמשיך לעשו עצמו שלא ע"י יעקב הוא מפני שראה אותו מלמעלה למטה ע"י בחי' לבונה שהוא בחי' המקיף ע"כ רצה להמשיך בו בחי' גלוי המקיף בתוס' ורבוי אור.

ולכן יצחק לא רצה לברך את יעקב מפני שסבר שניתן על ידי תוספת אור וקדושה לברר ולתקן את עשיו גם מבלי הזדקקות ליעקב.

אך מ"מ טעה בזה שאין עשו כדאי בבחי' זו כ"א ע"י יעקב שלפי שאם הי' החיות נמשך אל עשו יבלע ח"ו כמקדם או שלא יהיה מבחי' עשו כלום אבל שיהא לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא א"א כ"א ע"י יעקב ז"א דקדושה שע"י יתברר מעשו ויוכלל בקדושה ולכן הסכים יצחק ג"כ לברכת יעקב אח"כ ולעשו אמר הנה משמני הארץ כו' משמני מקצת שמני (וליעקב א' ומשמני בתוס' וא"ו) דהיינו מתמצית הנשאר משמן שנמשך אל הארץ שם יהיה מושבך בחי' פנימי' ומטל השמים של יעקב יומשך לך ג"כ אבל אינו אלא מעל דהיינו בחי' מקיף בלבד (משא"כ ביעקב ויתן לך) ובתנאי ואת אחיך תעבוד שתהי' בטל אל בחי' יעקב שע"י יהי' עליי' דוקא כנ"ל:

יצחק מבין את טעותו בכך שאם הוא היה מברך באמת את עשיו תחילה אזי היה קורה אחת מהשתיים. או שהאור הרוחני שהוא רצה להשפיע לעשיו לא היה משפיע ועשיו היה נשאר כמקודם או שזה היה מבטל את עשיו כי הוא לא היה כלי לגילוי כל כך נעלה וזה היה 'מוחק' אותו כליל. ולכן בדיעבד כשהוא מבין שהוא בירך את יעקב תחילה אז הוא מודה בכך וזה מתבטא בזה שהוא מברך את עשיו בברכה של 'ומשמני הארץ' במשמעות חלק משמני הארץ כי לא כל האור הרוחני יגיע לעשיו אלא רק מה שעובר דרך הבירור של יעקב כי כדי לשפר ולתקן את עשיו האור הרוחני מוכרח לעבור דרך התיקון של יעקב ובאופן שעשיו יהיה בטל וממושמע אל יעקב ולא שהוא יקבל את האור ויסתדר מעצמו.

מביאור זה רואים שאין כאן כפילות בברכה של משמני הארץ אלא בתחילה יש את מה שיצחק חושב לברך את עשיו על ידי השפעת רוחניות נעלית מאוד על מנת לחשוף את הניצוץ החבוי בעשיו. אך כשמבין שיעקב גנב את הברכות אזי מכיר בטעותו שהברכה והדרך לתקן את עשיו מוכרחת לעבור דרך הבירור של יעקב תחילה. ולכן בברכת יעקב מוזכר משמני הארץ שזה בקבלה מסמל אור רוחני נעלה וזה מה שיצחק רצה לייעד לעשיו על מנת לבררו אך לאחר מכן כשמבין שברך מקודם את יעקב וכעת הוא מברך את עשיו הוא עומד על טעותו ונותן לעשיו רק מקצת משמני הארץ כיון שהדרך לברר את עשיו עוברת דרך יעקב ומה שעובר מיעקב מגיע לעשיו כי עשיו לא יכול לקבל את הרמה הרוחנית הגבוהה שיצחק חשב מלכתחילה לתת לו.

3. במסת שבת דך נו עמוד ב מובא שכאשר שלמה המלך התחתן עם בת פרעה אז המלאך גבריאל ירד ונעץ קנה בים ומהמים ומהחול והאדמה שיצאו מחמת נעיצה זו עלה שרטון מהים שזה חול ולכלוך שיצא מהים בעת הנעיצה ועל שרטון זה נדבק עוד ועוד אדמה וכך נוצר העיר איטליאה שהיא במקור הייתה במדינת יוון ולאחר מכן מלכות רומי כבשה אותה וכעת העיר איטליאה היא תחת מלכות רומי.

על ידי גמרא זו ניתן לתרץ תירוץ נוסף על השאלה על ידי כך שאומרים שמה שיצחק בירך את יעקב שיהיה לו משמני הארץ הרי הכוונה לכל משמני הארץ שהיו באותו הזמן. ומה שיצחק בירך לכאורה את אותה ברכה הרי זו לא אותה ברכה מכיוון שיצחק בירך את עשיו שיהיה לו את איטליאה של יוון שזה חבל ארץ שנוצר רק בזמן ששלמה נשא את בת פרעה לאשה רק אז נוצר המקום הזה ולכן זה לא נכלל בברכה ביצחק בירך את יעקב וכך מוסבר שאין כאן כפילות