תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם יש איסור לתקוע בשופר סתם ביום טוב של ראש השנה? ב) אם כן, האם ההיתר לתקוע הוא רק לצורך מצוה למחוייב בה מעיקר הדין, או שהותר לצורך דברים נוספים? ג) אם כן, מהו הגדר של 'צורך' לו הותר?

ראשית יש להביא המובא בשולחן ערוך סימן תקפט סעיף ג', שלמרות שנשים פטורות מחיוב מצוות תקיעת שופר, מכל מקום אם רצו לתקוע הרשות בידם.

ובטור מביא שזהו למרות שיש בתקיעה בחינם ביום טוב משום שבות האסור מדברי סופרים, ואם כן מאחר והנשים אינם מחויבים מהתורה במצוות תקיעת שופר, נמצא שהן תוקעות בחינם, וכאמור הרי זה אסור ביום טוב?

מכל מקום בכדי לעשות נחת רוח לנשים התירו איסור קל כזה שאין בו משום שבות גמור, שמא יבוא לאיסור תורה או שזהו דומה לאיסור תורה, שהרי זה רק חכמה ואינה בגדר מלאכה, אלא רק מפני שזהו נראה כמעשה חול, אסרו זאת חכמים, ועל כן לצורך כזה התירו לתקוע ביום טוב למרות שאין חיוב (שולחן ערוך אדה"ז סעיף ב').

יתירה מזו מובא בפוסקים, שמאחר והתירו לתקוע להן, התירו גם לאדם אחר שכבר יצא ידי חובה לתקוע להן, ולא רק שהן יתקעו לעצמן, ואף להוציא את השופר מרשות היחיד לרשות הרבים בכדי לתקוע להן (בית יוסף שם).

מכך מובנת השאלה בנוגע ליום טוב של ראש השנה שחל בשבת, המובא בשולחן ערוך סימן תקפח סעיף ה', שלכאורה תקיעת שופר ביום טוב ושבת היא רק שבות קל מדברי סופרים שאין זה מלאכה רק נראה כמעשה חול, ואם כן למה לא דוחים איסור קל כזה מפני מצוות עשה של תורה לשמוע תקיעת שופר (וכמו שדוחים בכל יום טוב כאשר חל בחול שלמרות שיש שבות תוקעים לקיים המצוות עשה של תורה)?

והטעם מובא בגמרא, שכיום שהכל חייבים בתקיעת שופר אך לא כולם בקיאים באופן התקיעות, וישנו חשש שמא ילך לבקיא בתקיעות בכדי ללמוד ממנו כיצד תוקעים, ויעביר את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויתחייב באיסור תורה (מסכת ראש השנה כח, א).

אך גם ביום טוב, לאחר שגמרו כבר את כל התקיעות כפי הסדר שקבעו חכמים והמובא בהלכה, הרי שמכאן ואילך אין לאדם לתקוע עוד שוב בחינם, שהרי כאמור התקיעה מצד עצמה ביום טוב אסורה מדברי סופרים, ולא התירו זאת אלא על כל פנים לצורך כמו לתקוע לנשים בכדי לעשות להם נחת רוח, וכמו כן אלו הנוהגים לתקוע גם לאחר התפילה ולאחר שכבר יצאו ידי חובה – שוב שלושים קולות מטעם הידוע להם, מאחר והם צריכים לתקיעות אלו מחמת המנהג והטעם שבו, הרי שאין זה תקיעה בחינם רק לצורך, והתירו זאת חכמים (מגן אברהם).

אך לתקוע סתם בחינם ביום טוב, הוא זלזול ביום טוב ואסור.

כמו כן מובא שאסור לבעל תוקע – התוקע ביום השני של יום טוב, ללמוד ולהתאמן בתקיעות ביום טוב הראשון, מפני שאנו יודעים ובקיאים בקביעות החודש, וידועים אנו שיום טוב הראשון הוא קודש, והיום השני הוא חול, ונמצא שתוקע ביום טוב הראשון תקיעות שאינן צריכות לו ביום טוב, אלא לצורך חול (שם).

וכמו כן אם במקום עירוב, וכבר תקע תקיעות הצריכות לו, אסור לו להוציא את השופר ולטלטלו מרשות היחיד לרשות הרבים בכדי להחזירו לביתו וכיוצא בהם, אלא אם כן נצרך לו בכדי לתקוע לאחרים תקיעות הצריכות להם ואפילו לתקוע לנשים וכאמור לעיל. אך להוציא סתם כך אסור.

אמנם מותר לקטן לתקוע בכדי לנסות ולהתאמן לתקוע, ואף מותר לכתחילה לומר לקטן שיתקע בכדי שילמד כיצד תוקעים בשופר, ולעניין מצוות שופר אין זה משנה אם הקטן הגיע לחינוך או לא, וכן אין זה משנה אם זהו לפני התפילה או לאחר התפילה, אלא כל היום גם לאחר ששמע התקיעות בבית הכנסת, מאחר ומצוה על הגדולים ללמד את הקטנים (אפילו אם אינם בניו שלו), ולחנכם במצוות (שולחן ערוך אדה"ז תקצו סעיף ב').

העולה מן האמור: שאסור ביום טוב לתקוע בחינם (כמו לאחר שכבר יצאו ידי חובת התקיעות כתיקון חכמים). אך אם הוא לצורך מסויים מותר, כגון: לתקוע לנשים, וכן אם ישנם נוהגים לתקוע עוד קולות מעבר למה שצריך (כמו המנהג לתקוע שלושים קולות לאחר התפילה), וכן בכדי לחנך את הקטנים מותר ליתן להם לתקוע, ומותר ליתן להם כל היום, ובכל גיל, ולכל אחד (גם אין זה בנו).