תערובות תרנגולים

בזמן שמבשלים כמות גדולה של ביצים או דגים (כגון סרדינים) בתוך סיר עם מים, שופכים מהסיר שהוא כלי ראשון לקערה (כלי ההגשה שהוא כלי שני) (בלשון הפוסקים: מהאלפס לתמחוי), ובדרך כלל שופכים את המים עם הדגים מעט מעט לתוך הקערה (ולא שופכים כמות גדולה בפעם אחת), או שמסננים את רוב המים החוצה, ואחר כך שופכים רק את הדגים ללא המים לתוך הקערה.
הראשונים נחלקו מה הדין במקרה שבישלו בסיר הרבה דגים או ביצים, ולאחר הבישול מצאו בתוך קערת ההגשה דג האסור באכילה (שאין לו סימני כשרות) או ביצה אסורה ביחד עם כל שאר הדגים או הביצים, ויש בקערה 60 כנגד האיסור. האם אומרים בפשטות שהאיסור בטל ב-60, או שיש לחשוש שמא נשפכו הדגים או הביצים לקערה באופן שלא ניתן לומר שהאיסור בטל ב-60, כדלקמן.
שלש שיטות בראשונים (על פי הבנת הבית יוסף והרמ"א):
לריב"א כל הדגים אסורים שמא הדג האסור נשאר בסיר עם מעט דגים:
א שיטת הריב"א: יש לחשוש שמא בזמן שהתחיל לערות חלק מהדגים מהסיר לקערה נשאר הדג האסור בסיר עם מעט דגים ומעט מים באופן שלא היה במים ובדגים האלו 60 כנגד הדג האסור וממילא נאסרו, ולאחר שעירה אל הקערה את הדגים שנאסרו על גבי הדגים הראשונים שעירה אל הקערה בתחילה – נאסרו גם הדגים הראשונים מחמת הדגים האחרונים, שהרי נגעו בהם בעודם חמים, ולכן אף על פי שאנו רואים שיש בקערה 60 כנגד הדג האסור – הכל אסור.
ספר התרומה מיקל בדגים ומחמיר בביצים:
ב שיטת ספר התרומה: אפילו אם תאמר שנשאר בסיר מעט דגים יחד עם הדג האסור ונאסרו כל אותם הדגים מחמת הדג האסור – אין בכך כלום, שהרי דגים אלו מתבטלים ברוב בדגים הנמצאים בקערה (שעירה לקערה בתחילה), שהרי אין להם דין בריה שאינה מתבטלת, מאחר שאין איסורם מחמת עצמם אלא מחמת בליעה, ובאיסור הבלוע אין חומרת "בריה". כל זה בדגים שרגילים לבשל מהם כמות גדולה, וממילא יש להניח שהדגים שנשארו בסיר ונאסרו – מתבטלים לאחר מכן ברוב בדגים שבקערה. אבל בביצים שהתבשלו ונמצאה בהן ביצה אסורה (כגון שיש בה אפרוח או דם המעיד על תחילת ריקום אפרוח ), מודה ספר התרומה שהכל אסור אף על פי שיש יותר מ-60 ביצים, כיון שלא רגילים לבשל ביצים בכמות כל כך גדולה, וממילא אין אפשרות להניח שה-20 או ה-30 ביצים שנאסרו בסיר מחמת שנשארו עם הביצה האסורה התבטלו לאחר מכן ברוב בביצים שהגיעו ראשונים לקערה, אלא מסתבר שאין רוב כנגדן וממילא הכל אסור.
רבינו שמשון מיקל אפילו בביצים:
ג שיטת רבינו שמשון: אין לחשוש שמא הביצה האסורה או הדג האסור נשארו בסיר עם מעט ביצים או דגים, אלא כיון שאנו רואים לפנינו שיש 60 כנגד האיסור יש להניח שהאיסור נמצא כל הזמן יחד עם הרוב, ואין לחשוש שמא היה זמן שלא היה 60 כנגדו. לשיטת רבינו שמשון בין בדגים ובין בביצים – אם אנו רואים שיש בקערה 60 כנגד האיסור – הכל מותר.
המנהג כרבינו שמשון, אך לכתחילה טוב לצנן לפני העירוי:
בתרומת הדשן כתב שהמנהג להקל כרבינו שמשון, שכן משום חשש בעלמא אין לאסור. ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה, ולכן טוב לצנן את הביצים או את הדגים לפני שמערה אותם מהסיר לקערה (כלומר להמתין עד שלא יהיו רותחים בשיעור יד סולדת ואז לערות), כדי לא להכנס למחלוקת הראשונים (שכאשר מערה לאחר הצינון – אפילו אם יישארו בסיר מעט דגים או מעט ביצים עם האיסור לא ייאסרו מחמתו).
פסיקת השו"ע הרמ"א והט"ז:
השו"ע כתב לצנן לפני העירוי:
השו"ע כתב כתרומת הדשן שלכתחילה יש לחשוש לשיטת הריב"א: "המבשל ביצים הרבה בקליפתן – לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו, או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם, משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח, ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשארת אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן, לפי שלא היה נשאר שם ששים לבטלה".
הרמ"א כתב שבדיעבד העיקר להקל כרבינו שמשון:
רמ"א: "ואם לא עשה כן, אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טריפה – יש אוסרים הכל (ריב"א), דחיישינן שמא הטריפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל, ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. וכן בדגים קטנים שנמצא דג אסור בקערה ולא עירה כולם בפעם אחת אל תוך הקערה, דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף. ויש מתירים בכל ענין (רבינו שמשון), דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ששים, וכן עיקר".
הט"ז מחמיר בביצים אפילו בדיעבד:
הט"ז כתב שאף השו"ע מסכים שבדיעבד יש להקל כרבינו שמשון. אמנם לשיטת הט"ז עצמו העיקר להלכה כספר התרומה שהיקל רק בדגים והחמיר בביצים (אפילו בדיעבד).
אפילו לריב"א הכלי מותר:
הרמ"א הוסיף שאף לדעת האוסרים אין לאסור את הכלי שנתבשלו בו, שיש להעמיד את הכלי על חזקת היתר שלו (הש"ך העיר שהדברים אמורים דווקא לאחר שהשהה את הכלי 24 שעות, שאז האיסור נותן טעם לפגם).
הבנת הש"ך במחלוקת הראשונים:
להבנת הש"ך כשמערה את הדגים עם הרוטב גם ספר התרומה מודה שהכל אסור כדי קליפה:
הש"ך דחה את הבנת הבית יוסף והרמ"א לפיה ריב"א וספר התרומה נחלקו במקרה שמערה מעט מעט את הדגים עם הרוטב לקערה. לדברי הש"ך: באופן זה אף לספר התרומה הכל אסור כדי קליפה, שכן עירוי מבשל כדי קליפה.
להבנת הש"ך ספר התרומה היקל רק כשעירה מהרוטב ללא הדגים:
להבנת הש"ך: ספר התרומה היקל רק במקרה שעירה מן הרוטב מתחילה לכלי ללא הדגים, שבאופן זה ריב"א אוסר מחשש שמא הדג אסור נשאר בתחתית הסיר בתוך מעט הרוטב שנשאר שם, ואוסר את הדגים הנמצאים יחד איתו ברוטב, שכן בהם לבדם אין 60 כנגד הדג האסור, ושאר הדגים שבסיר שנמצאים מחוץ לרוטב אינם מצטרפים לבטל את הדג האסור כיון שהם מחוץ לרוטב, ואחר כך הדגים שהיו עם הדג האסור בתוך הרוטב אוסרים בנגיעתם את שאר הדגים שבסיר (שלשיטה זו איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה אפילו בלא רוטב ובדבר כחוש ואוסר הכל). ועל כך חלק ספר התרומה ואמר שהדגים שנאסרו בתוך הרוטב מהדג האסור אינם אוסרים את שאר הדגים שבסיר בנגיעתם, כיון שאין איסורם מחמת עצמם וקיימא לן שאיסור בלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה ללא רוטב, ולאחר שמעביר את כל הדגים יחד לקערה כבר לא נשאר כל כך רוטב וגם הרוטב שנשאר הוא כבר בכלי שני (הקערה), וממילא האיסור אינו יוצא מהדגים שנאסרו לשאר הדגים, אלא אדרבה הדגים שנאסרו בטלים ברוב בשאר הדגים שבסיר.
הש"ך פסק כספר התרומה על פי הבנתו:
למסקנת הש"ך יש לפסוק להלכה כשיטת ספר התרומה המתיר בדגים (באופן המתואר לעיל בהבנת הש"ך) ומחמיר בביצים (כיון שבביצים לא ניתן לתלות שיש רוב כנגד אלו שנאסרו כמבואר לעיל, ודווקא באיסור תורה, אך באיסור דרבנן מבואר בש"ך שיש להקל אף בביצים).
דין זה לא מצוי כל כך בזמננו:
יש לציין שלמעשה דין זה לא מצוי כל כך בזמננו, כיון שלא מצוי שיתערב דג אסור בסיר שמבשלים בו דגים כשרים, וכן לא מצוי שביצה תהיה אסורה כולה מחמת אפרוח או דם, כיון שהביצים המשווקות ללקוחות רובן ככולן אינן מופרות (מלול שאין בו זכרים), וכאשר נמצא דם בביצה שאינה מופרית רק החלק שבו נמצא הדם אסור ושאר הביצה מותרת, וממילא אם התערבה ביצה כזו בביצים אחרות או בתבשיל – הכל מותר.
ולפי כל זה
לשיטת השו"ע והרמ"א, על אף שהוא לא נהג כהוגן בכך שלא המתין שהביצים יצטננו מעט (פחות משיעור יד סולדת) לפני שעירה אותן לקערה, מכל מקום בדיעבד שאר הביצים מותרות כיון שהטעם הנפלט מהביצה האסורה בטל ב-61 ביצים של היתר, ואין חוששים שמא באחד משלבי העירוי נשארה הביצה האסורה עם מעט ביצים ואסרה אותן.
אמנם הט"ז והש"ך פסקו כספר התרומה שהחמיר בביצים לחשוש שמא נשארה הביצה האסורה באחד השלבים עם מעט ביצים, ולשיטתם כל הביצים אסורות.