אדה"ז פסק "נוהגים שלא ליפול על פניהם אחר תפלת מנחה בערב שבת". המגן אברהם ביאר שמזמן תפילת מנחה היום שייך ליום שאחריו (ולכן בערב ראש חודש אין אומרים תחנון). הפרי מגדים הוסיף שהאוכל פת אחרי חצות לא יאמר 'על נהרות' בברכת המזון אלא 'שיר המעלות'. מדיוק לשון הפרי מגדים, שאכל "אחר חצות", משמע שדווקא אם אכילתו הייתה אחר חצות, אך אם סיים לאכול קודם חצות רק שעדיין לא הספיק לברך – יאמר תחנון. דוגמא לכך מצינו במי שאכל סעודה שלישית בשבת ונמשכה סעודתו למוצאי שבת - אומר 'רצה' בברכת המזון כיון שחיובו חל עליו מתחילת אכילתו ולא נפקע ממנו חיוב זה גם ביציאת היום, ולפי זה הוא הדין בסעודה. בנוגע לתפילה – האדמו"ר ממונקאטש לא היה אומר באופן זה תחנון, והעידו חסידים שכן הורה אדהריי"צ.