נקדים מה שמבוא בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קה עמוד ב (בתרגום):
אמר אביי, מתחילה חשבתי שזה שאין שותים רתיחה העולה מן המשקה, זהו משום שהוא מאוס, ועל כך אמר לי מר, שאין זה משום מיאוס, אלא משום שזה קשה לרירים הבאים מהחוטם, שאם הוא נופח בזה, זה קשה לכאב ראש, אם הוא דוחה את זה בידיו לצדדים זה קשה לעניות, ואם כן מה התקנה, שיתן לזה לשקוע בתוך המשקה עד שיכלה מאיליו.
ואם שתה רתיחה העולה מן המשקה של יין, תקנתו ורפואתו שישתה שיכר. ואם שתה רתיחה העולה מהשיכר תקנת רפואתו שישתה מים, ואם שתה רתיחה של מים – אין לה תקנת רפואה, ועל כך מתאים הפגתם 'אחר העני רודפת העניות', משאחר ומדובר בשתיית מים הרגילה אצל אדם עני, כמו כן רודפת אחריו העניות, שאין לו תקנת רפואה.
ובחידושי ראש יוסף לפרי מגדים כתב, שבכל האמור בדברי אביי שם בגמרא בא להשמיע לנו, שאין זה משום נקיות ומיאוס, אלא שסכנה הוא בדבר ולהיזהר מהם.
והביא את דברי הים של שלמה בסימן יב בחולין פרק האמור, שאף שיש חרם מקדמונים שלא לסמוך על רפואות התלמוד כדי שלא להוציא לעז על הקדמונים, ולא ידעו שהדורות משתנים והעיתים, אף על פי כן מה שיש לחוש מהיזק וכשפים שבגופו לחשוש צריך, וכן ראוי לנהוג.
וכמו כן מובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קטז סעיף ה, עוד ריבוי דברים שמוזכרים שם משום סכנה בגופו, כמו שצריך ליזהר מליתן מעות בפיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין. ולא יתן פס ידו תחת שחיו, שמא נגע ידו במצורע או בסם רע. ולא יתן ככר לחם תחת השחי, מפני הזיעה. ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם. ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון, שמא יפול אדם על חודה, וימות.
וכתב על כך הרמ"א, שמו כן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי 'סכנתא חמירא מאיסורא', ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה. ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר, ולא בסופו.
ומסיים שם: וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה.
ובפרי חדש יורה דעה סימן קטז סימן קטן ט כתב, אמר הכותב לשלמות המלאכה ראיתי להעתיק בכאן קצת דברים המביאים לידי סכנה שבאו מפוזרים בתלמוד במקומות מוחלקים שראוי לכל אדם להיזהר מהם שבסבתם באים הרבה מקרים לעולם ושומר נפשו ירחק מהם.
ועיין שם שהביא באריכות ריבוי דברים שיש ליזהר מהם כיוצא באלו הדברים.
וכן הביא להלכה בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף ט, השותה רתיחה העולה על גבי משקה קשה לרירים הבאים מן החוטם והמנפחה בפיו קשה לראש והדוחק אותה לצדדים קשה לעניות והשותה מים בקערה קשה לכליון עינים קערה כפויה על פי הכד קשה לעניות סובין בבית קשה לעניות פת תלויה באויר קשה לעניות אבל בשר ודגים אין לחוש הואיל ודרכם בכך פירורי פת בבית קשה לעניות אם הם במקום דריסת הרגלים.
העולה מן האמור, שלכתחילה יש לחוש לכל רתיחה (קצף) העולה על גבי משקה שנזכר בגמרא שזהו קשה לגוף, ומפורש בגמרא שאין הבדל בין רתיחה העולה מיין או משיכר (בירה) או אפילו ממים. אמנם המיקל יש לו על מי לסמוך.
