נושא: כשרות

שם חג הגאולה

בימים האלו אנחנו חוגגים את החג של יב תמוז (אמנם קצת באיחור אבל זה מה שהסתדר לנו..), הגאולה של הרבי הקודם. ורציתי לשאול, האם ישנו שם מיוחד ליום הזה, כמו שיט כסלו נקרא "חג החגים", ראש השנה לחסידות. האם יש שם מיוחד גם ליום הזה. תודה רבה

במכתב שכותב אדמו"ר הריי"צ, לי"ב תמוז תרצ"ב – כמה שנים אחרי הגאולה בי"ב תמוז תרפ"ז, מכנה אדמו"ר הריי"צ את היום הזה כ"מועד המועדים".

כדי להבין את המשמעות של שם זה, צריכים אנו להקדים כמה הקדמות בעניין הניסים בכלל.

בסוגי הניסים יש כמה וכמה חילוקים ומדרגות. ובאחת השיחות מסדר אותם הרבי בסדר של מלמעלה למטה.

הנס הכי גבוה, הוא נס שנעשה לעצמו, שלאדם עצמו קרה נס.

למטה מהנס הזה, הוא נס שנעשה לאביו. בין אם הנס נעשה לפני שהדם נולד, ובין אם הנס נעשה אחרי שהאדם נולד. שבשתי האופנים, אין זה מגיע למעלה של נס שנעשה לעצמו, אלא זה למטה מזה.

דרגה יותר נמוכה, זה נס שנעשה לרבו. והסיבה שזה פחות מהנס שנעשה לאביו, כי אביו מביאו גם לחיי העולם הזה וגם קצת לחיי העולם הבא, ואילו רבו מביא אותו רק לחיי העולם הבא.

למטה מזה – נס שנעשה לאדם מסויים, כי שייכותו לאדם מסויים היא שייכות יותר רחוקה, ועד שיתכן שאין שייכות ויחס גלוי ביניהם, אלא שמאמין שלהיותו אדם מסויים (כללי), מסתמא יש לו שייכות גם אליו.

אבל כל זה הוא בניסים סתם, אך בנס שנעשה לנשיא הדור, אינו כנס שנעשה לאדם מסויים, לרבו ולאביו, כי אם, כמו לעצמו ממש, כי ההתקשרות של הנשיא עם אנשי דורו אינה התקשרות של שני דברים (גם לא כהתקשרות דאב ובן), כי אם, גוף אחד ממש: כל אנשי הדור – אברים הפרטים, היונקים ומקבלים חיותם מהנשיא – הראש.

וכמו שמפרש רש"י בפרשת חוקת (חוקת כא, כא): "משה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל". וברמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: "המלך . . לבו הוא לב כל קהל ישראל".

ובפרטיות יותר:

כשם שבהשפעת החיות מהראש להאברים לא שייך לחלק ולומר שיש ענינים שהאבר מקבל חיות מהראש, ויש ענינים שיש בו חיות מעצמו, אלא כל חיות האבר היא מהראש, כן הוא גם בנוגע להשפעת החיות מהנשיא לכל הדור, שבכל הענינים כולם מקבלים חיות והשפעה מהנשיא.

כל דבר ודבר בעולם, אנחנו מקבלים מהנשיא של הדור. בין ההשפעות הגשמיות ובין ההשפעות הרוחניות, הכל כאשר לכל, נמשך ונשפע מהנשיא של אותו הדור.

וכמו שהוא היה בדורו של משה רבינו, שזן וכלכל את עם ישראל במדבר, ודאג להם לכל צרכיהם, בין הגשמיים ובין הרוחניים, כן הוא גם בכל דור ודור, וכמו שאומר המאמר - "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – שישנה התפשטות של משה רבינו בכל דור ודור, עד "אין דור שאין בו כמשה", ובפרט בדרא דמשיחא.

ומכל זה מובן, שיש מעלה מאוד גדולה בנס שנעשה לנשיא הדור, כי הוא שייך וכולל את כל אנשי הדור כולם.

ולא רק שיש מעלה בנס זה, אלא שנס שנעשה לנשיא הוא נס נעלה גם מנס שנעשה לאדם עצמו - כמעלת הראש על שאר האברים, שנוסף אשר הראש הוא נעלה יותר, הרי הוא גם המקור המשפיע חיות לכל האברים, וחיות זה עצמו כשהוא עדיין בראש – ה"ה רוחני ונעלה יותר מכאשר כבר נמשך באברים.

על פי כל האריכות הזאת, מסביר הרבי בשיחת י"ב תמוז תש"י, מדוע נק' חג זה בשם "מועד המועדים":

מועד – ענינו שנעשה בו נס, וי"ב תמוז הוא מועד ונס הכללי, נסו של ראש ישראל, שממנו נמשכים כל המועדים ונסים פרטיים.

ולכן ה"ז מועד שנוגע לכל בני ישראל – כמו שכתב הרבי הריי"צ במכתבו לי"ב תמוז בשנה הראשונה: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", ונוגע לכל הזמנים והמקומות – ע"ד שמצינו ביציאת מצרים ש"אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו כו'".

ומכל זה מובן, עד כמה יקר ומיוחד יום זה, עד כמה הוא נוגע לכל אחד ואחד מאנשי הדור. וכמו שכתב הרבי הרייצ, שלא אותו בלבד גאל הקב"ה בימים אלו, אלא את כל אחד ואחד מאנשי הדור, גם את מי שבשם ישראל מכונה.

וידוע הדיוק בזה, ששם ישראל יכונה הכוונה שאין לו שום מעלה מלבד זה שהוא נק' בשם ישראל, גם הוא נגאל ביום זה.

וכאן המקום גם לעורר, על הצורך להתוועד ולהתחזק בכל מקום ומקום בעניינו של בעל הגאולה, ולקיים התוועדיות בכל מקום ומקום, בהם ידברו על חיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי עניינו.

ומגאולה זו, נזכה תיכף ומייד לגאולת עולמים – על ידי משיח צדקנו יבוא ויגאלנו מייד ממש.

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט סעיף ג): מיהו אם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בו מנהג להחמיר.


והקשה בש"ך (ס"ק יט): לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט? [שלמרות שאסור לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, מ"מ אם כבר עשה כן, מותר בדיעבד לאוכלו אף עם חלב ממש].


ותירץ: ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך, היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה, דהוי קצת ממשות של איסור, דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר לשם, ושרי הכא. [לאכול אחריו חלב – בלא המתנת שש שעות].


וכתב רבי עקיבא איגר (שם, על דברי הש"ך): לענ"ד י"ל דנ"מ, דאפי' אם בשלו חומץ דחריף, בקערה של בשר, דאין בו משום נ"ט בר נ"ט, אפ"ה מותר לאכול גבינה אחריו. [- ללא המתנת שש שעות].