שם הפרשה על שם רשע

בשיחותיו של הרבי מצינו פעמים אין ספור שבהם הרבי לומד הוראה בעבודת ה', והוראות בכלל משמות פרשיות התורה.
בכמה וכמה הזדמנויות הוכיח הרבי ששמות הפרשיות אינם סתמיות, אלא יש בהם תוכן וכוונה, עד שהם חלק מה"תורה מלשון הוראה".
שם הפרשה הוא שם של תורה (ולו בגלל מה שמנהג ישראל תורה הוא), ושם זה מורה על תוכנה של הפרשה, ולא רק על תוכן תחילת הפרשה אלא על כל הפרשה כולה עד הפסוק האחרון .
וכך כותב הרבי בליקוטי שיחות לפרשת וישב חלק ל:
"ע"ד שמות פרשיות התורה, דזה שכל פרשה נקראת (ע"פ מנהג ישראל, דתורה הוא) בשם מסויים, הוא לא (רק) משום שהתחלתה היא בתיבה זו (שנקבעה להיות שמה), אלא לפי שבשם זה נרמז גם תוכן הפרשה. וכמו שם כל דבר שנקרא בו בלשון הקודש, שהוא חיות הדבר ההוא ומורה על תוכן הדבר שנקרא בשם זה.
ואחת ההוכחות לזה — בפשטות: פרשה שתחלתה "אלה תולדות נח" נקראת "נח", ופ' אחרת שתחלתה "ואלה תולדות יצחק" נקראת "תולדות". ולכאורה — באם נאמר ששמות הפרשיות הם רק על שם התחלתן — הרי פ' "אלה תולדות נח" מכיון שהיא הראשונה המתחילה "אלה תולדות" הוצרכה להקרא בשם "תולדות" (מכיון שתיבת "תולדות" היא לפני תיבת "נח") ופ' "ואלה תולדות יצחק" שלאחרי' המתחילה ג"כ בתיבת "תולדות" — בשם "יצחק" (כדי להבדילה מפ' אלה תולדות נח)? ומזה מובן ששם שתי הפרשיות הוא (גם) ע"ש תוכנן, ולכן נקראת הפרשה הראשונה בשם "נח" והשני' — "תולדות" — כי שמות אלה מורים על תוכנן, כמבואר במקום אחר"
הוכחה נוספת לכך היא מפרשת 'תרומה', שאם אכן שם הפרשה הוא רק המילה הראשונה בפרשה (שלא קיימת בפרשיות אחרות( היו צריכים להביא את המילה הראשונה מהפסוק (שאין אותה בפרשיות אחרות) 'ויקחו', ומזה ששינו וכתבו 'תרומה' מוכח שאכן זהו במכוון .
במקום אחר הוסיף הרבי, ששם הפרשה מורה על תוכנה של הפרשה ולא רק על תחילתה אלא על כל הפרשה כולה. כמוכח מזה שכל הפרשה נקראת בשם זה .
בנוגע לעצם העניין שהשמות הם מהתורה, ולא ממקורות אחרים, מוכיח הרבי כך:
"כבר הוסבר פעמים רבות, שלמרות ששמותיהן של פרשיות התורה אינן מוזכרות בודאות בגמרא, כשמותיהם של ספרי התנ"ך המוזכרים בגמרא, וכן מוזכרים במשנה ובגמרא כמעט כל שמותיהן של מסכתות הגמרא, למרות זאת יש הוכחה מספקת שאלו הם שמות מהתורה, מכך שמקובל אצל כלל ישראל לקרוא לפרשות בשמות אלו בודאי יותר מאלף שנים.
הדבר נלמד בק"ו משמות המופיעים בשטרות: אם שם מסוים מקובל במשך שלשים יום נפסקת ההלכה בתורה, שם זה הוא שמו של אדם זה. ק"ו בענינו - ששמות אלו הפרשות מקובלים במשך מאות רבות של שנים, ובמיוחד כאשר הן נקראות כך על ידי גדולי ומורי ישראל - הרי אלה בודאי השמות ע"פ התורה .
לאחרי הנחה זו, כפי שנתבארה בקיצור לעיל, יש מקום לדון בכמה וכמה פרשיות התורה, שבהם אכן ישנה שאלה מכיוון כזה או אחר, מדוע שם הפרשה הוא אכן פלוני, וזכינו שבמקומות רבים הסביר הרבי את שם הפרשה.
ובנוגע לעניינו, שם פרשת קורח, הסביר הרבי בכמה הזדמנויות מדוע אכן נקראת הפרשה בשם זה, וזה תוכן דבריו:
הטעם שקוראים לפרשה בשמו של קרח, למרות שמהותו של קרח היא ההיפך מענין התורה הוא: מאחר שהתכלית במחלוקת קרח היא שגם הוא יתאחד עם התורה. גם ממחלוקת יהיה שלום. ואדרבה, זהו החידוש של מתן תורה, שהתחתונים כמות שהם – יהיו מחוברים לעליונים. היינו שישנו עניין לחבר את התחתון עצמו עם התורה, גם מי שהוא נפרד מהתורה, ואכן חולק, צריכים לחברו עם התורה .
ובמקום אחר דייק הרבי, ממנהג ישראל, ששמה של הפרשה הוא "קרח" בלבד ולא יותר מזה, שבזה אכן לא מרומזת המחלוקת על משה –
ומזה לומד שמפרשת קרח אין ללמוד רק את ההוראה השלילית "ולא יהיה כקרח וכדעתו" אלא יש ללמוד גם הוראה חיובית, שהרצון שהיה לקרח ולר"ן האנשים – להיות כהנים גדולים - צריך להיות אצל כל יהודי.
כי ענינה של עבודת הכהן הגדול היא מסירות נפש שלמעלה מהגבלות התורה. אסור לו לצאת מירושלים - יראה שלם - שלמות היראה, כי עבודתו היא עבודה במסירות נפש. ויתר על כן "ומן המקדש לא יצא" - הוא צריך להיות תמיד מאוחד עם אלוקות.
אמנם עבודה זו אינה מתאימה לכל אחד ואחד, אך כל אחד צריך לרצות בה, כי תכלית הכונה בבריאת העולם היא עבודת ה' למטה, הפיכת העולם הזה, ולכן צריך לעבוד באחד מהאופנים (תורה, מעשים טובים) ולא במס"נ, כי אין העבודה של המס"נ סדר לכאו"א,
רק שכדי שקיום המצוות ולימוד התורה שלו יהיו בשלימות צריכים לתנועה של מס"נ. שהוא ירצה בכך - להיות דבק באלוקות בתכלית. שירצה להיות כה"ג כמו רצונם של קרח ועדתו,
רק שבפועל אנשי קורח ועדתו הורידו את זה למעשה בפועל, וזהו אסור, כי אסור שיהי לזה ביטוי מעשי, כי בפועל ה' בחר בכהן הגדול, וכהן גדול ישנו רק אחד.
ולסיכום, משם הפרשה לומדים את הרצון שצריך להיות לכל יהודי – והוא לרצות להיות דבוק באלוקות בתכלית, כמו רצונו של קרח להיות כהן גדול, אך בפועל, אסור שרצון זה ירד למעשה בפועל, כי כהן גדול ישנו רק אחד יחיד ומיוחד .