אמרו חז"ל (תנחומא, פינחס י'): "כשם שאין פרצופיהם שווין זה לזה, כך אין דעתן שווה", כלומר: כשם שבני אדם אינם זהים במראה החיצוני שלהם, כך המבנה הנפשי, השכלי והרגשי של כל אחד מהם אינו זהה לזה של רעהו.
כך גם בין בני זוג: לעיתים כל אחד מהם מבין ומרגיש את המציאות באופן שונה מזה שמבין אותה בן זוגו ולעיתים באופן מנוגד לו. ההכרח דורש לתת מקום לדעות שונות. אם האדם לא יבין שלזולתו יש זכות לחשוב, להרגיש ולחוות את המציאות אחרת ממנו, הוא לא יוכל להתחבר אליו באמת.
מהלכי נפש האדם מורכבים ולעיתים אף מסובכים. אישיותו של האדם רבגונית: מתרוצצים בה רצונות שונים ולעיתים אף מנוגדים. ההתייחסות של האדם למציאות נובעת גם ממצבו הנפשי המשתנה מעת לעת, ולכן גם תגובותיו שונות. היעדר 'הבנה' זו ישאיר את האדם מבולבל ותוהה מול הרצונות או הרגשות המנוגדים שהוא חש לעיתים בתוכו.
'הבנה' היא ההכרה שישנם פרטים רבים בתודעת בן אנוש הכוללים חוויות שהאדם חווה, תחושות שונות שהוא חש וכדומה, והם גורמים לו להגיב ולרצות בדרכים שונות בזמנים שונים. כאשר האדם יכיר בתנודות הקיימות בו הוא יהיה מסוגל להבין גם את השוני הקיים בזולת.
ככל שהאדם יפנים שתודעתו העצמית מתאפיינת בריבוי פרטים, הוא יהיה מסוגל להבין יותר את השוני שבזולת ואת זכותו להיות שונה.
בניין בית מחייב הבנה: הבנת השוני עד לפרטים וידיעה כי הדברים הם לא תמיד כפי ש'אני' מבין. ככל שהאדם יתבונן במציאות מתוך ראיית הפרטים השונים, הוא יהיה מסוגל לגלות הבנה והכלה טובות יותר של בן הזוג השונה ממנו.
איש ואישה שונים בשורשם ובעצם מהותם, הם בעלי תכונות אופי שונות בתכלית ואף מנוגדות. השלמות האמיתית של בני זוג פירושה שהם אכן שונים זה מזה אך משלימים זה את זה.
בפרספקטיבה פשטנית נראה שדמיון ואפילו שוויון (לדוגמה: שניהם שכלתניים או שניהם רגשניים) עשויים להקל על בני הזוג להסתדר יחדיו. אך בעומקו של הקשר, השוויון במבנה האישיות אינו מחייב שאכן תהיה הצלחה בקשר הזוגי.
אדרבה, בקשר עמוק ושלם טמונה היכולת לחבר ניגודים. אומנם יש להיזהר מניגודיות קיצונית וחזקה, אך הניגודיות עצמה אינה גורם הפרעה.
וכפי שהרבי מליובאוויטש כותב במכתב לאדם ששאל בעניין השידוך שלו (איגרות קודש, כרך י"ט, איגרת ז'מד): "ואין להתרשם ממה שיש חילוק בתכונת נפשם שהרי דבר רגיל הוא, וכשהעניין מתאים (דהיינו שהם מתאימים בהשקפת עולמם, כפי שעולה מתחילת המכתב) אין כלל הפרעה מהאמור".
למשל, כשאחד רגשי והאחר טיפוס מעשי, שילוב נכון בין התכונות יביא לשלמות גדולה יותר, כיוון שכל אחד מביא את המעלה שלו והצד הדומיננטי שבו לקשר.

לכאורה, נראה שלבני הזוג השונים זה מזה קשה יותר להסתדר ביחד מאשר לבני הזוג הדומים זה לזה בתכונותיהם.
בני זוג דומים יחשבו באופן דומה, ירגישו את המציאות בצורה דומה ואף ייגשו לפתירת בעיות באותה גישה. שניהם יתרגשו בצוותא מחוויה מסוימת, ולחלופין שניהם יגיבו בקרירות ובצורה לוגית ושקולה למציאות.
לעומת זאת, ניגוד ושונות עשויים להיות מקור לקונפליקטים ולמצבי מתח רבים.
כשבני זוג שונים באופיים ובתכונותיהם הם ייגשו אל המציאות ויביטו עליה באופנים שונים. כשיתייצבו לפני בעיה, ייתכן שאחד יתרגש מאוד או יפחד ולא יבין כיצד רעהו לא חש כמוהו באיום. ייתכן גם מצב אחר: בן הזוג שאינו רגשן במיוחד יתכחש לרגשות הצפים ויגיב בקור רוח וגם יצפה משותפו הרגשן לפעול על פי ההיגיון הקר ולחדול מלפחד.
השוני בחוויית המציאות וממילא בתגובה אליה, עלול להביא להתפרצות מריבה או לחוויה של חוסר הבנה הדדית. זוהי חוויה מתסכלת ופוגעת.
יש לזכור שהאיש והאישה נוצרו בעלי תכונות שונות מלכתחילה. השלמות נוצרת דווקא כאשר כל אחד נותן את הצבע, היופי והעניין הייחודיים לו, למשל: הרמוניה בבית נוצרת דווקא כאשר האחד פועל באופן הגיוני והאחר מבטא את צו הרגש. גם ההתמודדות עם בעיות שתיעשה מתוך שילוב שתי הדרכים תהיה שלמה ואיכותית יותר. היכולת ליצור שלמות מניגוד היא הזוגיות האמיתית.
שלמות מהניגוד תיווצר מתוך תפיסה המכבדת את זכות הזולת לחשוב ולהגיב בדרכו המיוחדת לו. זווית ראייה רחבה זו היא ההבנה המאפשרת מציאות עשירה ורבת גוונים והיא עשויה לשמש כר פורה לצמיחת אחדות בנישואין.
כאשר אנו מפרטים לפרטים את עצם הרצון, כתכונת הבינה, אזי הדברים מתבררים, נעשים מובנים ומתקבלים. מהמקום של ההבנה, ההגעה לדיון המשותף לא תיעשה בעיקשות אלא ברכות מתוך ראיית המכלול.
כשיורדים לפרטים להבנת עומק הרצון של כל אחד, בני הזוג יגלו שברצונותיהם הסותרים לכאורה, יש הרבה מן המשותף, והם ימצאו את הגשר לחיבור בין הדעות.