הקב"ה אמר בתחילת הבריאה - "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", ידוע פירוש רש"י שם: זכה – עזר, לא זכה – כנגדו להילחם.
האדמו"ר הזקן מביא פירוש נוסף ל"עזר כנגדו": אעשה לו עזר מה'כנגדו': הם ניגוד, שונים בעצם, וההשלמה באה מתוך הניגוד!
כשיש ניגוד, טבעי מאוד שייווצר המצב – 'כנגדו להילחם' – מאבק בסיסי בין שני הניגודים. לכאורה, לא טבעי ופשוט שיהיה שלום אמיתי! אך היעד השלם של הזוגיות הוא ששני הניגודים יהפכו לשלמות אחת.
על ניגוד מעין זה נאמר "עושה שלום במרומיו". מיכאל שר החסדים שסמלם מים וגבריאל שר הגבורות שסמלן אש, ואין מכבים זה את זה.
גבריאל ומיכאל מצד עצמם סותרים – המים מכבים את האש, והאש מרתיחה ומכלה את המים. קיומו של האחד בא על חשבון קיומו של האחר. כיצד ניתן להשכין שלום בין מים לאש, בין חסד לגבורה - הרי הם באמת הפכים?! צריך שהקב"ה הוא שיעשה שלום ביניהם. כדי לחבר הפכים צריך ממד הגבוה משניהם, המסוגל לאחד את שניהם.
וכאן מגיעה התשובה, מה עושים שיש קונפליקט בינינו:
אחד חושב שצריך ללכת ימינה – לוותר. האחר חושב שצריך ללכת שמאלה – לא לוותר, למנוע, לא לתת. איך אפשר לחבר, הרי אלו שני כיוונים סותרים?!
יש אפשרות שאומרת "תמחק את אחד הצדדים", כאן אחד צריך לוותר, להגיד לעצמו: "הדעה שלי כרגע לא נחשבת". זה איננו שלום. אחד ויתר על דעתו לטובת רעהו. יש כאן ימין, והשמאל - איננו.
מדברים ושומעים רבות על חשיבות הוויתור למען השלום – זה ודאי נכון – אבל אם אחד תמיד מוותר והאחר אף פעם לא מוותר, זה איננו שלום! בזוגיות לא טובה – אחד נוח וכנוע והאחר עקשן ומקובע. גם אם נעשה תורנות: "פעם אני מוותר ופעם היא מוותרת", גם אז לא ייווצר שלום אמיתי.
כל אדם רוצה וצריך לבטא את הייחודיות שלו ואת המקום המיוחד לו. משפטים כגון "למען השלום תמיד ויתרתי" מעידים שהאומר אותם לא הביע את עצמו, וברמה מסוימת הוא לא באמת קיים…
ברור שצריכים לכבד את הזולת ולתת לו את מקומו. זהו אחד היסודות החשובים ביותר בבית. בשביל לעשות סדר בחיים צריך גמישות, אך זה לא עומקו של המושג שלום.

על מנת שישרור שלום בין הניגודים, בין גבריאל למיכאל, בין האש למים, בין האיש לאישה – דרוש השלישי – הקב"ה. אם רוצים לאפשר קיום לשני הצדדים, להשאיר את שני הכיוונים ושבכל זאת ישרור שלום – חייבים להכניס ביניהם ממד נוסף שלישי.
בחסידות מבואר שהממד השלישי המכריע ביניהם שורשו בקו האמצעי. זהו ממד המביא שלום בכל מצב של ניגוד ומחלוקת, בכל קונפליקט של האדם עם עצמו וגם עם סביבתו.
למשל, יושבים שני דיינים בבית דין. אחד אומר ימין ואחד אומר שמאל. בא השלישי ומכריע ביניהם.
אם השלישי יכריע שהימין צודק או שהשמאל צודק, התוצאה היא שניים נגד אחד. זו הכרעה טכנית, אבל זו אינה הכרעה אמיתית אלא השתקה של האחד או הקטנת מקומו.
בספר המאמרים עת"ר, רבי שלום דב בער (הרבי החמישי של חב"ד) מסביר בהרחבה שהשלישי המכריע ביניהם אומר דעה חדשה, מציג כיוון חדש, עד ששתי הדעות מזדהות עם הממד השלישי ומכריזות: "בעצם לזה התכוונו!" או "הוא אמר טוב יותר ממני את מה שהתכוונתי לומר", ומכיוון ששניהם אומרים זאת – זה שלום.
איך שני הצדדים אומרים שזו הייתה כוונתם? כי השלישי גילה עומק חדש. הוא ראה והגדיר טוב יותר את התמונה. קודם שני הצדדים ראו את הדברים ממבט חיצוני, וכעת הם רואים את המציאות במבט פנימי יותר ועמוק.
קיים מצב נוסף שבו הממד השלישי המתגלה לא אומר דעה שלישית ממש אלא מכריע כימין או כשמאל – ובכל זאת הצד שהכריעו שלא כפי דעתו אומר: "לזה התכוונתי". אמירתו מלמדת שאומנם המכריע נטה לדעה שאינה דעתו שלו, אבל הוא התחשב גם בדעתו. הוא העמיק וגילה טעם חדש למסקנה – ועם הטעם הזה שני הצדדים מזדהים. לכן גם אם המכריע בחר בכיוון השמאל, הימין מרגיש שההכרעה מבטאת את פנימיות כוונתו. השלישי המכריע מבטא ממד עמוק יותר משביטאו שני הצדדים, וכשהוא מתגלה מתברר שבעצם אין סתירה בין ימין לשמאל ונוצרת תודעת שלמות.
ההגעה למסקנה ש"שנינו צודקים, כי שנינו אמרנו שני פנים שונים של אותו דבר" – היא-היא המשמעות של "עושה שלום במרומיו."
הציור הזה, שהוא נכון לכל קונפליקט – הוא עיקר השורש של המושג שלום בית. שלום בית אמיתי שמקרין באמת שלום – לא אומר שאנחנו לא ניגודים ושלכל אחד מאיתנו אין דעה משלו.
בזוגיות יש תודעה מקיפה שבני זוג הם נשמה אחת, גוף אחד. וכל אחד הוא 'פלג גופא' [מחצית גוף]. איך זה נחווה בתודעה הנפשית שלנו מעבר למילים? כיצד ניתן להגיע לחשיפת המושג השלם של הזוגיות – לממד החדש?
בחסידות מבואר שהקו המכריע, האמצעי, אותו ממד שלישי, שורשו גבוה יותר משני הממדים הסותרים שהתגלו קודם במציאות, קו הימין והשמאל. הם - שורשם בחיצוניות הכתר, ואילו הקו האמצעי - שורשו בפנימיות הכתר.
התגלות הקו האמצעי מאוחרת להופעת שני הקווים, ופירוש הדבר שהקו האמצעי נחשף לאחר קונפליקט, לאחר הגילוי של שני ממדים הסותרים לכאורה.
אין שלום בית ללא קונפליקט שקדם לו. אדם בודד אינו יכול לעשות שלום בית! ברגע שיש שניים נוצר קונפליקט. רק לאחר שנוצרו שני צדדים סותרים ניתן לעשות שלום.
ושמגיע השלום, מגיע משהו חדש, שהוא משלים ומחבר בין השניים.